"מטומטמת!" "מפגר!" "טמבלית!" "מכוער!"
שמעתם את זה בבית?
דבר ראשון, בואו נבין למה הילדים מקללים?
 

הילדים מקללים כי כך הם מבטאים כעס, עלבון או תסכול מאד גדולים שקשה להם לבטא במילים (אחרות).
הם מקללים כדי לבדוק גבולות, כי הם סקרנים לגבי "דברים שאסור" (כולל מילים שאסור).
הם מקללים כי הם מחקים את מה שהם שומעים בגן, בבית הספר ובבית.
הם מקללים כי זה נותן להם הרגשה של גדולים.
הם מקללים כי הם לומדים על הכוח הרב של הקללה:
הם מעליבים, מנצחים, מרתיעים וגורמים גם לילדים וגם למבוגרים להגיב.

יופי, אז הבנו. אז מה בכל זאת עושים כשהילד מקלל?
בואו נזכור שוב את תפקידנו כהורים, ללמד את הילד איפוק, שליטה וריסון.

דבר ראשון: חשוב שנפריד בין הרגש להתנהגות.
הרגש שהילד מרגיש לגיטימי. זה בסדר גמור להרגיש:
"אני מבינה שאתה מאד כועס", "זה באמת מאד מעליב", "זה באמת מכעיס מאד כשמתנהגים אליך כך".
עלינו להיות אמפאטיים לרגש, ולהפריד בין הרגש להתנהגות: הקללות, האלימות המילולית – שאינה מקובלת.
"ההתנהגות הזו לא מקובלת", "בבית שלנו לא מדברים כך".
עלינו להציב את הגבול ולא לאפשר לילד לקלל. בתקיפות, בנחישות ובעקביות.
וכמובן ללמד אותו איך כן מותר לבטא את התסכול, העלבון והכעס הגדולים.

חשבו יחד עם הילד מה הוא כן יכול לעשות:
לדוגמא, לרקוע ברגליים או לקמט נייר או לצעוק מילה שתבחרו או כל דבר אחר שכן מקובל עליכם.

בנוסף, שימו לב אם הילד מקלל לעיתים קרובות, האם הוא מרוויח מהתגובה שלנו לקללות?
האם הוא מקבל מיד הרבה יחס ותשומת לב? אם כן – שנו את תגובתכם.

הגיבו בענייניות, ללא רגש מצדכם. "בבית שלנו לא מדברים בשפה כזו" והרחיקו ממנו את הסיבה או המקור להתנהגותו.
אם לא ירוויח מההתנהגות ואפילו יפסיד, יש סיכוי שיחדל מהתנהגות זו.

אל תשכחו שפעמים רבות, הילדים לא מבינים את משמעות הקללה כמו שמבוגרים מבינים אותה.
הם רק מבינים שזו מילה אסורה, מעליבה ופוגעת.

ולסיום, אבל רק בינינו, אל תשכחו שגם אנחנו לפעמים (אבל ממש לעיתים רחוקות) מקללים…
__________________

מיכל שביב, הנחיית הורים ומשפחה, 0523-575475  

קרא/י מאמר נוסף של מיכל: התמודדות עם פיטורים במשפחה>>