לאחרונה גיליתי דבר משונה שמתרחש בחיי. כשאני מגיע לסיטואציה שבה יש אנרגיות לא נעימות או שיפוט שמופנה כלפיי אני מתמלא באהבה. כן זה קצת הזוי אבל עכשיו זה קורה בצורה טבעית ולפני כמה חודשים זה לא היה מתרחש כאשר הרגשתי לא טוב.

במהלך מפגש עם אדם שאני אוהב שמעתי את הביקורת שלו כלפיי. הרגשתי איך ליבי נסגר ומתחשק לי לענות לו ולהגן על עצמי. המשכתי לנשום עמוק ולאט. חיפשתי מה יש מעבר לביקורת שמופנית כלפיי.

מה יש מתחת לאנרגיה הלא נעימה שמופנית אליי ?
גיליתי שיש שם שכבה של אהבה.

לעיתים השכבה הזאת ממש מסתתרת בעומק הדברים.
אם חברי משליך עליי ותוקף אותי מילולית סימן שהוא כרגע נמצא בקושי וברגע שאני מרחיב את תשומת ליבי אל מעבר לכאבי אני רואה וחווה את הקושי של חברי שמדבר אליי. אין לו שום כוונה לפגוע בי, הוא פשוט מנסה לעזור לעצמו בדרך הזאת. כעת גם אני רוצה לעזור לו. להקשיב לו, לחבק אותו ולהודות לו על דבריו.

גם אם מתעורר בי כעס או עצב. אני יכול לתת לרגשות הללו לנוע דרך גופי ועדיין להרגיש בשכבה של אהבה שקיימת מעבר לרגש הדחוס שעובר בי כעת. כשתשומת הלב מתרחבת מעבר לגוף הכאב אני מגלה דברים חדשים. מציאות חדשה.

אם חברי לא תוקף אלא פשוט נותן לי שיקוף על מנת לעזור לי ,אז גם אם השיקוף כואב אני יודע שכוונתו טובה ואני בקלות מרגיש את האהבה וההודייה שיש לי כי כל כך אכפת לחברי שהוא מוכן לתת לי שיקוף ולקחת סיכון שלא אגיב בשמחה ואהבה כלפיו.

יש פשוט שכבה של אהבה שקיימת מתחת לכל הרגשות. יכול להיות שיש רגשות דחוסים שנעים בבטן ולוקחים את תשומת הלב, אך ברגע שאני מחליט לנשום אל ליבי אני מגלה שיש לי שכבה של אהבה. אהבה שלי לעצמי ואהבה שלי לאחר.

בזוגיות שלי הייתה לי בעבר תקופה לא קלה שנתתי המון מקום להתמקדות בכאב. כשההתמקדות הייתה ללא פרשנות אז קיבלתי עוצמה. כשהכאב מתחבר למחשבות המשליכות על זוגתי אני מאבד כוח ופוגע באמונה שלי שאנחנו ביחד במסע החיים המופלא הזה.

היום כשעולה לי יותר מדיי פרשנות ואני מרגיש שמחשבותיי מאשימות את זוגתי אני חוזר לשכבה הזאת שתמיד קיימת אצלי. שכבה של אהבה. כשתשומת הלב בתוך השכבה הזאת אני מרגיש שהדרמה מתפוגגת. כן עדיין יכול להיות כאב אך עם הכאב יש ידיעה עמוקה שזוגתי לא רוצה לפגוע בי ושהיא לטובתי ובעדי. אני מבין שהיא כרגע נמצאת בקושי בלי קשר למילים שיוצאות מפיה ולכן אני מתחבר לאהבה שרק רוצה לעזור ולתמוך באדם שאני כל כך אוהב.

ברגע שאני מתחיל להאשים את האחר אני מאבד כוח ונכנס למעגל הקורבנות. אם אני מדחיק את המחשבות הללו שמאמינות שאדם אחר אשם במצבי עדיין אני נחלש. ברגע שאני חוזר לאהבה אני לוקח אחריות. אני בעצם אומר לחיים שזאת אחריות שלי לחיות עם לב פתוח ואוהב. אני אומר ליקום שאני מעדיף לפגוש בדרמה כשאני רואה הצגה ולא בתוך חיי.

מה יכול לעזור לך להתחבר לשכבה של האהבה שלך ?

עוד על זוגיות ומיניות >>

___________________

שחר והדס, מיניות ורוחניות, 055-663-3048