גיל ההתבגרות הינה תקופה מאד מאתגרת,

הן עבור הילד עצמו והן עבור הוריו והסביבה הקרובה. שינוים רבים מתרחשים, מבחינה פיזית, מנטאלית ואף חברתית. כשמדובר בתאומים, או ילדים מרובים איתם יש להתמודד בתקופה הזו, עשוי לקרות אחד משניים: או שלא יעלו בעיות השונות מהבעיות עימן מתמודד מתבגר ממוצע, או שדווקא התמיכה של אח/אחות באותו השלב דווקא יעזרו עם ההתמודדות.

מבחינה פיזית

חלים שינויים מהותיים. בנות מגיעות לשיא הגדילה שלהן שנתיים לפני הבנים. תאומים זהים נוטים להיות מאד קרובים בתזמוני הגדילה שלהם מבחינת גובה ומשקל. תאומים שאינם זהים, עשויים להגיע לבגרות בזמנים שונים ולעבור תהליכים שונים, וכאשר זה קורה, הנטייה המיידית של הסביבה הקרובה היא השוואות – "עומר גבוה יותר מאיתי, קצב הגדילה שלו מהיר יותר…" והתפיסה הזו עשויה להשפיע על בחירות הילד מבחינה אתלטית ולימודית, כי אם הוא "לא מספיק גבוה" אז הוא לא ילך לכדורסל, למרות שהוא מאד אוהב. הכישרון הפיזי והיכולת של כל ילד צריכות להילקח בחשבון יחד עם תחומי העניין שלהם. יכול בהחלט להיות ששני התאומים לא יכלו להשתתף באותן הפעילויות אם אותו תחום ספורט אינו משרת את הכישורים של שני הילדים.

נפרדות פסיכולוגית ואינדיבידואליות

בגיל ההתבגרות הנטייה הטבעית הינה להיפרד מההורים, וכאשר זה נוגע לתאומים, הרבה פעמים זה משליך גם על הקשר בין האחים, וזאת משום עידוד העצמאות שלהם. תאומים שאינם זהים מוצאים זאת קל יותר להגיע למצב של אינדיבידואליות מאשר תאומים זהים. חשוב לעודד תאומים למצוא דרכים להבדיל עצמם מוקדם בשלבי הילדות. אחרת, תאומים בגיל העשרה ימצאו את דרכם בעצמם ואז אחד עשוי להיות מרושל והשני נקי מאד, או שאחד יהפוך להיות מאד שמרן בדעותיו והשני מאד קיצוני – וזאת רק כדי שאנשים יוכלו להבחין ביניהם. ישנם תאומים שמאד פוחדים להיפרד מהתאום/ה, והנתק בגיל ההתבגרות יכול להיות מאד קשה עבורם.

מבחינה לימודית

גישה חיובית לביצועים הלימודיים של הילדים ופעילויות במסגרות בלתי פורמאליות – חשובה מאד. שימו דגש על המיוחדות של כל ילד, והימנעו מהשוואות שליליות שעשויות לפגום בהערכה העצמית של הילדים. עודדו אותם ללמוד מקצועות שונים, ואם אפילו יש צורך – במסגרות שונות. הפרדת הילדים במסגרת בית הספר לא צריך להיות עניין של חובה, אולם עשוי להיות מומלץ אם הילדים מאד תחרותיים, ואם הם בעלי תחומי עניין דומים – צריך לאפשר להם לקחת את אותם השיעורים יחד, ואז על המורים להכיר בכל תאום כאינדיבידואל ולתת לו עצמאות. תאומים זהים עשויים להיות בעלי תהליכי חשיבה זהים ולכן אין להניח מיד שהם מעתיקים אחד מהשני. על אותו המשקל, הורים לא יכולים לצפות ששני התאומים יעמדו באותם הישגים לימודיים.

חברויות  

ביסוס חברויות עשוי להיות קשה לפעמים. התאומים עשויים להיות חברים באותם המעגלים בתחילת גיל ההתבגרות, ובהדרגה כל אחד מהם מוצא את חבריו. התאומים עשויים להיות החברים הכי טובים אחד של השני. מחקרים מראים שיש תאומים שמרגישים ביטחון בכל הנוגע לאירועים חברתיים משום שיש להם פרטנר, הם לא לבד. לעומת זאת, יכול להיות תאום עם כישורים חברתיים גבוהים יותר משל אחיו, ואז הוא עשוי להרגיש שהוא "נקרע לשניים" בין החברים לבין אחיו.

יחסים רומנטיים

הורים מתמודדים עם קושי גדול כאשר אחד מהצמד מוכן לצאת לדייטים והשני מראה עדיין חוסר בגרות. אין שום מניעה לתאום שמוכן לצאת לדייטים – לממש שלב הזה, אולם על ההורים לנסות להיות יצירתיים בכל הקשור למניעת קנאה ומרמור תוך סיפוק הסברים מניחי דעת לתאום, כדי שלא ירגיש "ננטש" על ידי אחיו שנמצא בשלב אחר.

תפקיד ההורים במערכה

תפקיד ההורים בשנים הללו הינו מלחיץ מאד. הורים לתאומים ושלישיות צריכים לעשות את ההפרדה בין כל ילד והתהליך שהוא עובר בשלב ההתבגרות, ולזכור שזה הזמן שכל אחד מהם מפתח את זהותו. ההורים צריכים להשתדל להשגת איזון בהתייחסות לכל ילד וטיפול בקונפליקטים שעולים באופן שוויוני וצודק, וזה בהחלט עשוי להיות מתיש.

כל מה שנוגע לפרטיות עשוי להיות תחום קשה בבית. כאשר תאום אחד נקלע לצרות בבית הספר, האח התאום שלו שם לראות זאת ועשוי להלשין עליו להורים, כך שלעיתים האינטרס המיידי של הילד השובב הוא לרוץ להורים ולהתוודות לפני שזה יגיע אליהם בדרך שאינה רצויה לו. לא נשמרים סודות מחוץ לבית או בתוך הבית כי תמיד יש מישהו שנמצא שם איתך, בדיוק באותו השלב. ההורים צריכים לעודד את התאומים לשיח ולא להגיע למצב שהם מלשינים אחד על השני.

על ההורים להימנע מסטריאוטיפים כגון "התאום המוצלח יותר", או צידוד מתמיד רק בילד אחד. מחקרים מראים כי התאום שמגיע קודם הביתה מהפגייה נוטה להיות "המועדף" משום בריאותו האיתנה והקשר המהיר יותר שנוצר עם ההורים, בזמן שלמעשה לא אמור להיות שום הבדל ביניהם, בטח שלא ביכולת ללמוד, לצורך העניין. ולכן, כאשר ההורים משווים בין הילדים וגורמים להם להניח שאחד מהם מוצלח יותר, זה פוגע בהערכה העצמית של התאום המושווה ובפוטנציאל שלו להצליח.

ומה בעצם ההורים יכולים לעשות כדי להתמודד עם שלב זה, גיל ההתבגרות, ולשמור על השפיות?

פשוט להתמקד בדברים החשובים ולא להפוך כל דבר לדרמה.

לזכור לשבח את הילד בזמן ולעיתים קרובות ככל האפשר. אף פעם אי אפשר להעניק יותר מדי אהבה, בטח לא בזמן שהמתבגר צריך אותך יותר מכל.

עודדו את חוש האחריות של הילד כבר מגיל צעיר. אם תלמדו אותם לבשל או לעשות כביסה כבר מגיל צעיר, מעבר לכך שזה ימנע הרים של כביסה ויאפשר לכם ליהנות ממגוון של מאכלים בבית, זה יגרום לילד להרגיש סיפוק עצמי – כי הוא לא תלוי בכם ומקבל מחמאות על משהו שישרת אותו כל חייו.

גמישות – לשמור על ראש פתוח. פתרון בעיות יצירתי חשוב בעיקר עם ילדים החווים התפתחות שונה. חוקים שעובדים עם ילד אחד עשויים שלא לעבוד עם ילד אחר.

הומור  – בכמות גדולה – הינו חיוני. חפשו אותו, מצאו אותו, צרו אותו בעצמכם.

לסיכום, תאומים והוריהם מתמודדים עם אתגרים ייחודים בזמן גיל ההתבגרות, ובזמן שתאומים הינם שמחה כפולה, הם גם אתגר כפול. כל שלב בהורות הינו בעל אתגרים וסיפוק, וההנאה מהמסע הוא חלק מהעניין.

______________

סיגל ניאזוב סקליאר, מדריכת הורים, מתמחה במשפחות עם תאומים, 0543-974972