ההתארגנות לקראת פורים בעיצומה! כבר במוצאי חג החנוכה רובינו התחלנו לנבור באי-ביי ואלי אקספרס – בתקווה שהתחפושת המושלמת תגיע בזמן, בזול ובאיכות סבירה. הסטיילינג מושלם עם צבעי האיפור והאביזרים הנלווים.. ככל שהחג מתקרב ההתרגשות גוברת ומגיעה לשיאה – הכל כבר מוכן וצריך רק להתלבש אבל…. הילד מסרב!

לעיתים זה נראה לנו כמו גחמה של הילד, הנה טרחנו כ"כ והוא עושה לנו "דווקא" ומסרב לכל הכיף הזה! זה ממש מרגיז ומאכזב הורים רבים שכבר היו מצוידים במצלמה באיפון וניסחו את  פוסט הגאווה שהם יעלו לפייסבוק. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?

על ההורים להבין שפעמים רבות הסירוב של הילד לא נובע מגחמה או מרצון לעשות לנו "דווקא"– אלא שהוא יושב על בסיס של פחד אמיתי מכל מה שחג פורים מביא עימו:

התחפושות, המסכות והרעש הנלווה הופכות את המוכר והידוע (ולכן גם הצפוי והבטוח) לערבוביה שלמה שהילדים מתקשים לחזות את תוצאותיה.

הלחץ גובר עם הדרישה של ההורים להתחפש ולהפוך בעצם ל"משהו אחר"  – מביא לאיבוד תחושת הזהות, הגבול בין דמיון ומציאות מטושטש והמסכות שעל פני האנשים מסתירות אולי את הכוונות האמיתיות שלהם.. כל אלו מביאים ילדים רבים לסגת בבהלה, לסרב בתוקף ללבוש את התחפושת ולהיכנס לעימות שיכול להוביל לבכי והתפרצויות זעם – שלו ושלכם.

עם כל האכזבה שלנו ההורים, המודעות שלנו לפחד של הילד יכולה "להציל" את חג הפורים ולהפוך אותו בכל זאת לחוויה נעימה וכיפית. איך עושים את זה?

• ראשית, וחשוב מכל – אל תנסו להפחית מעוצמת הפחד או לבטל אותו. שימו את האכזבה שלכם בצד והקשיבו באמת לרגשות שהילד מביע, שקפו לו אותם: "אתה לא רוצה להתחפש כי זה מפחיד אותך להיות פתאום משהו אחר". לעיתים עצם ההכרה של ההורה בפחד יכולה להרגיע את הילד ולהעביר לו את המסר: "אנחנו איתך ומבינים איך אתה מרגיש". זכרו שילדים צעירים מתקשים לבטא ממה בדיוק הם מפחדים – אולי מהתחפושות או מהרעש וההמולה או דווקא מזה שהילדים הכל כך מוכרים פתאום נראים שונים ולעיתים מאיימים.

• אל תנסו "לשים פלסטר" על הפחד– ניסיון למשא ומתן או שוחד עלול להשאיר את שני הצדדים מאוכזבים. הבינו כי הפחד הוא אמיתי ונורמלי ואם הילד מתנגד נמרצות למרות כל ההתרגשות וההפסד שלו – אז כל ניסיון שלכם ללחוץ ולשכנע, לשחד ולהבטיח ישיגו את התוצאה ההפוכה והפחד של הילד יתעצם.

• צמצמו את ביטויי האכזבה שלכם למינימום האפשרי – נכון זה מאוד מאכזב, אחרי כל ההשקעה וההתרגשות, אבל הילד זקוק לתמיכה ולהבנה שלכם את הקושי שהוא חווה. תחשבו כמה קשה יהיה לו לדעת כי בנוסף לפחד הוא גם אכזב אתכם נורא…
• הכנה מוקדמת – השאירו את התחפושת בהישג היד של הילד בימים שלפני החג. אפשרו לו ללבוש אותה, להתנסות במרקם ובתחושה שלה. הסתובבו גם אתם במסכה ושחקו ביחד. כך תרככו את המפגש עם היום בו מתחפשים ותהפכו אותו לחוויה מוכרת לילד – רמות הפחד יפחתו והילד יחווה את הכיף עם כולם.

• היו גמישים – כל מה שיפחית את עוצמת הפחד וההתנגדות מבורך. אפשרו לילד להשתתף בחגיגות בתנאים שלו: בין אם הוא רוצה ללבוש את התחפושת, או רק חלקים ממנה.. לקחת את התחפושת בתיק וללבוש אותה בגן או בכיתה או סתם לשים רק משקפיים מצחיקות. לא סתם אומרים "חג פורים, חג גדול לילדים" – זהו החג שלו והוא יכול לבחור איך לחגוג אותו.

לסיכום, מילת המפתח היא מודעות והבנה של ההורה את הרגשות של הילד שלו. היכולת והמוכנות של ההורה להתחבר לרגשות של הילד, להבין ולשקף לו אותם, יעבירו לילד מסר יקר מפז: אני פה, אני שומע אותך, אני מבין אותך, אני איתך. מסרים אלה יצמיחו את הילד, יגבירו את הבטחון העצמי שלו והיכולת לו להתמודד עם הקושי והאכזבה ממקום בריא ובטוח. 

הרי במקסימום, התחפושת תשאר בתיק, והילד יהיה מבסוט ובטוח. זה מה ששווה הסופו של דבר.

חג תחפושות, או ללא תחפושות, העיקר – שמח :)!

_________________

סילבי אלישקוב, מטפלת רגשית באמצעות משחקים והדרכת הורים, 050-750-2277