גילי, זה הבן המדובר, הפך כשאר בני גילו בקיבוץ להיות אוהד של מכבי חיפה שהייתה אז בשיא תפארתה. אוהד הצלחות קוראים לזה. בשלב מסוים הוא ביקש שאקח אותו למשחק.
אין בעיה, אמרתי, רוצה לראות משחק? בוא ניסע למשחק של הפועל פתח תקווה, הקבוצה שלי, שהייתה באותו זמן רחוקה שנות אור מימי תפארתה.
לא, אמר הילד. אז לא, אמרתי אני. בסוף הוא ויתר. נו, הוא היה אז בן שבע, אלו אופציות אחרות עמדו אז בפניו?
*
במשחק המדובר, נגד הפועל בית שאן, הושבתי את גילי ביני לבין עומר, אחיו הבכור שכבר אז היה אוהד ותיק, עטיתי לצווארו צעיף כחול שעליו רקום "שער ארבע אריות" או "הפועל פתח תקווה – אימפריה" או איזו שטות אחרת, חבשתי לראשו כובע כחול מגוחך עם קרניים ובידיו תקעתי שקית גרעינים.
הניסוי הוכתר בהצלחה. הפועל פתח תקווה ניצחה 1:7 וגילי הפך להיות אוהד שרוף.
עד כדי כך שרוף, שגם היום, כשהוא כבר בן עשרים ושלוש, הוא נוסע לכל משחק, בדרך כלל בלעדי. עייפתי.
השבוע הוא הזמין אותי להצטרף אליו והוא היה כל כך חמוד, שנעתרתי בשמחה.
*
יש כיום בפתח תקווה אצטדיון חדש מודרני ומפואר. באמת. חוויה די יוצאת דופן למי שמצוי בכדורגל הישראלי. חנייה צמודה בשפע, כניסה מהירה, יציעים מקורים קרובים מאוד לדשא, כסאות מרופדים ואפילו קפיצה לשירותים הפכה לסוג של חוויה. 
דה עקא, מסתבר ששינויים בהרגלי הצריכה, פסחו על הרגלי הצריחה של חלק מאוהדי הקבוצה ואני מניח שלא מדובר במחזה נדיר ביציעים בארץ.
מיד עם פתיחת המשחק, עוד בטרם עבר זמן מספיק כדי לחוות דעה רצינית ומנומקת על הנעשה על הדשא, קמו כמה עשרות מ "אוהדי" הקבוצה והחלו מנאצים ומגדפים ומקללים ויורקים וחרון על פניהם וקצף על שפתותיהם.
תוכן הקללות והעילות בגינן נאמרו, נמצאים בהגדרה של ממש לא חשוב. מה שחשוב הוא, שחלק לא מבוטל מאותם בבונים – וזה המקום לבקשת סליחה ומחילה מבני משפחתנו היקרים שאני עולב בהם בכל עת שאני נתקל בהתנהגות כזאת – היו הורים שילדיהם הקטנים ישבו לידם. 
*
בעת הזאת נדרשת האחריות ההורית להופיע ולהשפיע. לא כלפי השופטים המאמן והשחקנים. הם, עורם כשל פיל הוא ואינם מניחים לזוהמה מהיציע להפריע להם יתר על המידה. אבל מה לגבי הילד הפרטי שלכם? איזה אזרח בדיוק הוא ייצא לאחר ששימש כצופה במחזה וחווה חוויה שכזאת? מה הוא ייקח איתו לחייו כבוגר, החל מיחס לאחרים בעמידה בתור לקולנוע, בפקק תנועה, ליחסי שכנים, לזוגיות וגידול ילדים? האם יוכל להבין בעצמו באיזו דרך לבחור? מה מגן עליו מקבלת החלטות שגויה? 
יש כאן חשיבות מיוחדת לעניין גילו של הילד. נכון שלא יפה לקלל בכלל, אבל נניח וגם אני אחד מאותם אוהדים ומשתתף פעיל באורגיית השנאה, גילי יכול לחשוב עלי הרבה דברים מטוב ועד רע. אבל גילי, כבחור בן עשרים ושלוש, מצויד ביכולת השכלית הנפשית והערכית, לשפוט ולהכריע אם הוא מצטרף אלי, מתעלם ממני, או פשוט מושיב אותי בכוח ואומר שאם אני לא נרגע מיד הוא בועט לי בכל הכוח בישבן. 
אבל מה יכול לעשות ילד בן חמש, או שבע, או עשר שבשלב זה של חייו הוא מקסימום חימר רך, שכל ז'אנר התנהגותי, ובמיוחד של אבא, מעצב וקובע את סולם הערכים על פיו תקבע התנהלותו בקרב בני אדם? בינתיים, הוא מסתכל בתדהמה ובאימה על אותו איש, אבא חזק וגדול שבו הוא בוטח ואת דרכיו מנסה לחקות ואשר מן הסתם גם מחבק ומספר סיפור לפני השינה, קופץ וצורח וורידי צווארו ומצחו משתרגים ופיו פולט מילים רעות.
*
וזה בעצם חלק חשוב מאוד בלהיות הורה. להפנים כי לא רק מה שהילד שומע, נקלט אצלו, אלא גם, ואולי אפילו במידה רבה יותר, מה שהוא רואה, נטמע אצלו וישמש בסיס ערכי להתנהגותו בעתיד.
בסופו של דבר, האחריות מוטלת כולה עלינו ומוטב שנקדים להבין. ההשפעה שלנו על ילדינו מכרעת ולא מדובר בעניין משני בחשיבותו.
אבא, קח את הילד לכדורגל. ובדרכך לשם, אל תשכח להיות בן אדם.