"להשתחרר- קל הדבר, להיות בן חורין קשה עד מאוד" (אנדרה ז'יד)

עוד כמה שעות, חג הפסח יהיה מאחורינו והשגרה תחזור, חג הפסח שנקרא גם חג החירות מאתגר אותי עם השאלה: האם אני בת-חורין?

לפני כמה חודשים, הצטרפתי לסדנא לציור חופשי, פעם בשבוע אני נפגשת עם עוד כמה משתתפות ויחד עם בתיה המנחה, אנחנו מנסות 'לשבור' את הכללים, בסדנא אין נכון או לא נכון, אין כללים, אין מותר או אסור, פשוט מציירים מה שבא ומשתמשים בכל החומרים. אני חייבת להודות שבהתחלה, לא היה לי קל לשחרר, החופש המוחלט שהתאפשר על הנייר בלבל אותי ואת המנדלות שלי וחיפשתי נקודת אחיזה, אחרי כמה פגישות של ציורים משוחררים מאוד, שפרצו לכל הכיוונים החלטתי לעשות סדר עם מה שטוב עבורי, לחזור אל נקודת האמצע הפרטית, האהובה, שהרי חופש אמיתי הוא חופש הבחירה והוא זה שמאפשר בעצם לצייר מה שבא, אז למדתי לשחרר – את הלא מודע במודע, בציור חופשי וחשתי בת חורין. אם נלמד לשחרר ולהרגיש בני חורין יהיה לנו סדר כל ימות השנה ויש לי גם 'טיפ', לכל מי שרוצה להתחיל לצייר בחופשיות, כי הרי כל אחד יכול, אז בדיוק כמו שמתחילים לצייר מנדלה, התחילו בקו קטן, בנקודה, במקום נעים וטוב עבורכם, נקודת מוצא ואם תרצו יהיה גם לאן לחזור, כמו למשל: לחזור כל שנה אל המסורת ולשבת סביב שולחן הסדר.

בחרתי לצרף לכאן את אחד הציורים האחרונים שלי מהסדנא, כדי להמחיש לכם טוב יותר את תחושת החופש שעליה מדובר בציטוט, להשתחרר – זה קל, להיות בת חורין, זו כבר בחירה, זו דרך, אורח חיים, חופש, יצירה, תוך שמירה על 'סדר' פרטי –  שגרה אז יש לי תשובה, אני בת חורין, לפחות …בכל מה שנוגע למנדלות וציור חופשי 🙂

שיהיה חג שמח לכולכם, חג חירות עם הרבה יצירה וסדר שיחזיר את כולנו לשגרה נעימה.

שלכם בידידות

מיכל