איך נפטרים מכינים?

בוקר – זה לא מתחיל כמו שאתם חושבים…

אחרי 5 חודשים שאם לשלושה ילדים שכמותי מצליחה לקבוע תור לספר. וגם להגיע.

בתור אחת שמפקירה את עצמה לידיו הנאמנות, המסורות, בעלות המגע המקצועי, העיצובי והמסור של דויד הספר, אני מתוודה בהתרגשות שהתמסרתי בקלות.

גם הפעם. רק שהפעם הייתה תפנית בלתי צפויה בעלילה.

בדקה הראשונה שדויד ניגש לגעת בשערי, קרה דבר נורא. הוא החוויר, והזיע זיעה קרה, כשמבט מבועת עטה את פניו. אילולי זכרתי את תכני קורס העזרה ראשונה שעברתי אשתקד, אולי יכולתי לסייע. העניין הוא שברגע האמת לא זכרתי כלום.

"ניצן יש לך ביצי כינים בראש, ולא של בת יענה" דויד גייס את חוש ההומור שלו רגע לפני קריסת מערכות טוטאלי..

"אויש.." מלמלתי במבוכה.. "זאת לא אני זאת היא… הבת שלי.. אין לזה סוף.. הכינים מתות עלי"

"כדאי שהם ימותו לצמיתות, ואז תוכלי לחזור אלי" שלח אותי לדרכי האיש, הידיים והעיצוב"

 

צהריים

הילדה חזרה מהגן, וקיבלתי את פניה עם תיאום ציפיות חד משמעי, שבערב נעשה טיפול שורש!

"אימא, אבל אתמול אצל רופא שיניים עשו לי טיפול שורש. לא רוצה עוד.." מיררה ביתי

לא, לא זה ממי. טיפול לכינים ממי. אנחנו חייבות להתמיד בזה.

וכרגע אנחנו מתמידות בזה בדיוק כמו שאבא ואני מתמידים בדייט השבועי שלנו 🙂

 

אחר הצהריים

בעודי בגן השעשועים בין ניגוב לנידנוד, קיבלתי טלפון מעינת האישה והאושיה, שבישרה לי כי מתוקף היותי בלוגרית לענייני חינוך ומשפחה, זכיתי בערכת התנסות חדשנית לטיפול בכינים. וגם בסיכות מגניבות היא הוסיפה וסקרנה.

"תקשיבי לא יכולת למצוא מומנטום מדוייק מזה.. אני כבר אכתוב על זה" הוספתי.. פשוט היום עשיתי את פדיחת חיי, וגרמתי לאיש אחד את טראומת חייו. עכשיו הוא מבקר אצל הפסיכיאטר. הפסיכיאטר מתאים לו תרופות הרגעה שיגאלו אותו ממצוקתו.".

 

"אנחנו צריכות טיפול מונע" (פניתי בגוף רבים, בשם הטיפול הקבוצתי, הלוא הוא אני וביתי שתיבדה לכינים ארוכות… טפו טפו שנים שנים)

"זאת מכה שרק משתבחת מאז ימי מיצרים.." הרהרתי נזעפות לעצמי

 

כעבור 4 ימים…

 

קיבלתי בדואר ערכה מתוקה, מאובזרת בארבע סיכות מעוצבות ומתוקתקות, ובקבוק רוזמרין איכותי לצידן.

בגב הסיכה יש חור שבו טפטפנו כל פעם שתי טיפות למען יראו ויראו הנחמות לדורותיהן.

האמת שזאת הפכה להיות פעילות יצירה כיפית ומשותפת. ביתי עושה זאת כמידי בוקר.

שתי טיפות רוזמרין הבת שלי מזליפה לחור קטן מאחורי הסיכה, ששומר על תקיפות ופעילות השפעת הרוזמרין לאורך זמן.

וכך יוצאת העלמה לגנה מקושטת בסיכות, כך שאין זכר לחומר שנמצא בתוכן. והוא עושה את העבודה מעולה.

שום כינה לא חברה לה לראש, והצלחנו לעשות חיסול ממוקד. כל זאת בריח פרחי האביב רוזמרין כשהמדינה כולה חווה חורף מושלג מאין כמוהו.

זהו. אנחנו נקיות!

 

והערכה? שמה הולך לפניה!

יש אפילו איש חשוב אחד. קוראים לו דויד. שנמצא במגעים מתקדמים לרכישתה (כל עוד אני הלקוחה שלו, רצוי שתהיה לו לפחות אחת כזו בשלוף… 🙂

רוצים גם? לחצו כאן: ביצי הכינים, לא עוד!:)

____________

ניצן גלעד, גננת ובלוגרית לענייני חינוך, הורות ומשפחה