פעם……לפני שנים כשהמשפחה הייתה עדין צעירה והילדים קטנים חשבתי לעצמי שלא היה מזיק אם היו 28 שעות ביממה.

לחץ….תמיד הייתי בלחץ.להספיק לבשל ולכבס ולגהץ, להעיר בבוקר ולהשכיב בערב,להשתתף בערב יצירה בגן אחרי יום ארוך בעבודה,להכין עוגות וכיבוד לימי הולדת דווקא ביום שישי – היום " החופשי " שלי….

לצאת לטיולים בשבת כי אין מה לעשות עם הילדים כל היום בבית….לחזור מהטיול בערב ולהתחיל להחזיר כל דבר למקום, לרוקן את הצידנית,להפעיל מכונת כביסה,לרוקן את חבלי הכביסה כדי לתלות , ואם כבר אז לקפל את הכביסה. 

לעשות טיפול כינים ולהחליף סדין ושמיכה ופיג'מה בלילה כשברח להם פיפי במיטה ולשמוע גם כשלא ממש הקשבתי למה שהם אומרים ולנקות פירורים וחלב שנשפך ולחפש את הנעל האבודה בבוקר כשממהרים ולקחת לחוגים ולשבת איתם על שיעורים לבקר אצל רופא השיניים.

ללכת לאסיפות הורים,להכין שיעורים…….כן הכנתי המון שיעורים. אני מאד משכילה……עשיתי 4 פעמים בית ספר…מאלף ועד י"ב.

לא להירדם עד שהם חוזרים מבילוי.ולא להצליח להירדם אחרי שהם כבר חזרו וישנים עמוק .

להכין סנדוויצ'ים לבית הספר,לבדוק אם ומתי יש יום ספורט כדי להכין את החולצה הלבנה, 

ולהתוכח……כן ….המון …..כי הם יודעים הכל .ואני לא מבינה אותם..

להיות אמא פעילה בטיולי צופים ולישון על מיטת שדה באמצע יער מלא יתושים וברחשים ובבוקר לחייך כאילו כלום.

ללוות אותם לבקום, להזיל דמעה של פרידה,לקפוץ מכל צילצול טלפון ,לחכות לימי שישי שיחזרו ולבשל להם את האוכל שהם אוהבים,לכבס ולגהץ מדים,וביום ראשון בבוקר לבדוק שלא שכחו את הדיסקית ליד המיטה……

להבין שהם גדולים ורוצים לטייל בדרום אמריקה או בהודו ….ש נ ה …….   ולדאוג.

לחכות עם מחשב דלוק 24 שעות ביממה כי אולי הם יתחברו לסקייפ או למסנג'ר .

לקבל אותם בנתב"ג אחרי שנה ולא לזהות אותם מיד בגלל הרסטות .שוב להזיל דמעה והפעם דמעה של אושר.

הגוזל חזר הביתה…….אבל רק לכמה ימים …….

לעזור לו למצא דירת שני חדרים להשכרה ….משופצת…..במקום מגניב….מרכזי…..עם אור ואוויר ….

באלפיים שקל לחודש……….   (-:

לעזור לו להעביר מיטה שידה מחשב וטלויזיה .סיר וכמה צלחות.

ושוב מזילה דמעה.

לקבל את הבשורה שהוא מתחתן ( כמובן שכאן זה כבר ד מ ע ו ת …..) ולאהוב את בת הזוג ללא תנאי.

להתרגש וכמובן לדמוע ( זה יוצא לבד …באמת…)  כשהוא מתקשר לבשר לי שנולדה לו בת.

להחליט שאני אהיה סבתא לא כמו כל הסבתות……ובסוף אני כן כמו כל הסבתות. דואגת כל הזמן.

ושוב מבשלת ושוב לא נרדמת ושוב מפנקת ואוהבת …….

כמו פעם……כמו כשהילדים שלי היו קטנים……

עכשיו יש לי זמן להקשיב להם וגם לשמוע את מה שהם מספרים לי.

רק שעכשיו בסוף היום הם מתפזרים כל אחד לביתו ואני כבר מתגעגעת לפעם הבאה שאראה אותם.

להיות סבתא זו זכות גדולה מאד ואני זכיתי..

סבתא ויקי