באחד הבקרים השבוע נכנסתי עם בתי הצעירה לגן בתזמון מושלם: בדיוק כשהגננת הוציאה מהמחסן את עגלת התחפושות, זו שמוציאים רק פעם בשנה- בפורים.

כבמטה קסם הילדים החלו לרוץ בגן, כל אחד עם התחפושת שבחר לעצמו, עטו על עצמם אביזרים שונים, התבוננו במראה, סיפרו והסבירו לכל מי שנכנס לגן למה הם בחרו להתחפש, וכמובן שהדגישו שאלו הם עצמם שמסתתרים שם מתחת לתחפושת.

כמה כיף להתחפש! נוסף להנאה שגלומה בהתחפשות, החג הזה מייצר עבור הילדים עולם  של אפשר!

כשילדים מתחפשים, הם מביאים לידי ביטוי את עולמם הפנימי- הדמיון שבראשם הופך למציאות, שבה הם יכולים להגשים משאלות ושאיפות כמוסות, גם אם באופן זמני. התחפושת מחזקת את יכולתם לדמיין עצמם כדמויות בעלות יכולות שונות משלהם, ובכך משמשת עבור ילדים רבים כלי להתמודדות עם פחדים.

הסביבה כולה לוקחת חלק במשחק הזה, מאשרת ומאפשרת לילדים להיות "אחרים", להביע רגשות באופן לא שגרתי ולפרוץ איסורים ומגבלות.

ובכל זאת, ישנם לא מעט הורים שחווים פחד או בהלה של ילדיהם מתחפושות או סירוב לא מוסבר להתחפש. הנה הסבר שיעזור לכם להבין את החוויה של ילדכם בפורים.

"אני תמיד נשאר אני?"

ראשית, הרשו לי להרגיע אתכם- פחד או בהלה מתחפושות אצל פעוטות הם נפוצים וטבעיים.

פעוטות נמצאים בעיצומו של תהליך גיבוש עצמאותם וזהותם הייחודית, ולכן תפיסתם העצמית עדיין אינה מבוססת דיה. הזהות העצמית, שאינה יציבה גם כך, מתערערת בעקבות ההתחפשות. אם נוסיף לכך מאפייני גיל, כגון העדר היכולת לתפוס שינויים כהפיכים וגבול מעורפל בין דמיון למציאות, נוכל להבין כיצד מתעוררים אצל חלק מהפעוטות פחדים מהותיים כשהם רואים את עצמם או אדם אחר מחופש. החשש מכך ש"אני לא תמיד נשאר אני", הפחד שלא ימצאו על ידי הסביבה או שלא יחזרו להיות הם עצמם והפחד שההורים, האחים, הגננת או החברים המחופשים לא יחזרו להיות עצמם- כל אלו מרתיעים והופכים את החגיגה כולה למאיימת ולא נעימה.

אצל ילדים בוגרים יותר חוויית ההתחפשות היא שונה, ובדרך כלל ישנם פחות מקרים של פחד או סירוב להתחפש בגילאי גן ואילך. התחפושות בפורים נותנות חיזוק ועומק למשחקי הדמיון שמאפיינים גילאים אלו, ומאפשרות לילדים לרקום לעצמם זהות אחרת, דמיונית, ולבטא דרכה את מה שאין ביכולתם לבטא בשגרה.

ובכל זאת, גם בגילאים אלו נוכל לפגוש בילדים שמסרבים או מפחדים להתחפש, מסיבות מגוונות:

• כיום, יותר מבעבר, ההכנה של ההורים מול הילדים לקראת פורים היא ארוכה וממושכת. רבים מאתנו מזמינים תחפושות ברשת, זמן רב לפני החג (כדי שהמשלוח יספיק להגיע בזמן). המבחר ברשת אינסופי ומבלבל. אנחנו בודקים, משווים, מתלהבים, מוכנים להגיע לכל ספק בכל מקום כדי להזמין אביזרים מיוחדים ומקוריים, שישלימו את התחפושת ויצמצמו פער בינה ובין הדמות המקורית.  התהליך הזה יוצא לעתים קרובות מפרופורציה, וככזה הוא משדר לא פעם לחץ, מעמיס על הילדים ומרחיק אותם מהשמחה וההנאה שחג פורים מביא איתו.

• בהמשך לכך, הסירוב יכול להוות ביטוי למרד של הילד בהוריו, כחלק ממאבק כוח, שמאפיין דינמיקה רחבה יותר ביניהם, שאינה בהכרח רלוונטית רק לחג ולתחפושת. כמו כן, לא תמיד רצונו ובחירתו של הילד בתחפושת הולמים את רצונו של ההורה, מה שיכול גם הוא לייצר מאבק כוח סביב הנושא.

• לעתים, הפחד להתחפש נובע מהתרגשות יתרה. הציפיה הארוכה, ההכנה, הידיעה שצפויה בגן או בבית הספר חגיגה- כל אלו עלולות ליצור קושי להכיל את ההתרגשות הזאת ולכן לדחוף את הילד להמנעות.

• ילדים (והורים) רבים מבקשים לעצמם את התחפושת הכי מושקעת, הכי מקורית, הכי ייחודית, אולם לעתים, הדרך להיות מקורי וייחודי היא… לא להתחפש.

​

• ילדים בגילאי בית ספר עסוקים בהשוואה מתמדת בינם לבין חבריהם, כחלק מבניית הדימוי העצמי שלהם. מכאן, שעבור ילדים בגילאים אלו שמתחפשים נוסף מימד חברתי, שמעמיד אותם תחת ביקורת של סביבתם. זו עלולה להוות גורם לחץ מרתיע עבור חלקם ולגרום להם לבחור שלא להתחפש כדרך להתמודד. כמו כן, יתכן שחוויה שלילית, עלבון או הערה שנגעו לתחפושת בשנים קודמות עלולים גם הם להוביל לחששות ולהמנעות.

• ילדים רבים, בכל הגילאים, חווים חוסר נוחות פיזית וסרבול שנגרמים על ידי התחפושת. כשמדובר בילדים שסובלים מליקוי בויסות חושי, אלו מורגשים ביתר שאת.

אז מה עושים כדי להקל על עצמנו ועל הילד שלא רוצה להתחפש?

אם מדובר בפעוטות, עד גיל שנתיים- שנתיים וחצי, אני ממליצה בחום שלא להתעקש ולא לפתח דיון בנושא, שהרי אין בכך טעם. סביר להניח שהם יעמדו בסירובם, וחבל לקלקל את אווירת החג.

אם מדובר בילדים בוגרים יותר, ישנם כמה דברים שיכולים להקל את המצב:

ראשית, מקבלים את הפחד שהילד מביע ומשחררים את הלחץ.

אני יודעת- לא תמיד זה פשוט; השקעתם כל כך הרבה בחיפוש או בהכנת התחפושת הכי יפה ומקורית, עברתם מחנות לחנות ומאתר לאתר, תפרתם, מדדתם, ביררתם, שילמתם, הוספתם אביזרים… זה באמת מאוד מאכזב לגלות ביום המכריע שהילד שלכם לא משתף פעולה.

למרות זאת, שאלו את עצמכם- מדוע כל כך חשוב לכם שילדכם יתחפש?

האם בגלל ההשקעה שירדה לטמיון?

האם בגלל מבוכה מתגובות הסביבה?

האם בגלל אכזבה מהתנהגות הילד?

האם בגלל אכזבה מכך שיהיה חריג ביום החג?

זכרו, כי בסופו של דבר, חוויות החג, חיובית או שלילית, היא של ילדכם ולא שלכם, ולכן- למרות האכזבה, טוב תעשו אם תשחררו אותו מהצורך לעמוד בציפיה שלכם.

שנית, אני ממליצה לשוחח עם הילד ברוגע ולנסות להבין מדוע הוא מפחד או מסרב להתחפש. יתכן שתגלו שמשהו מציק לו, שהוא פוחד או נרתע ממוטיב כלשהו בתחפושת, שהוא חושש מתגובת הסביבה או שהתחפושת לא נוחה לו או לא מייצגת את מה ששאף שתייצג.

לבסוף, אני מציעה למתן את העיסוק בנושא ואם יש צורך גם את התחפושת עצמה- יתכן שילדכם יסרב ללבוש את התחפושת שתכננתם שילבש, אך יסכים ללבוש תחפושת מעודנת וצנועה יותר, שלא תמשוך תשומת לב או לא תהיה חריגה מדי.

במידה והילד עדיין עומד בסירובו, אני מציעה לאפשר לו לקחת עמו את התחפושת בתיק לגן או לבית הספר. בהחלט יתכן שכשיחוש את אווירת החג וישתלב בה, יתרצה ויחליט בעצמו ללבוש אותה.

כך או כך- קבלו וכבדו את החלטתו.

חג פורים שמח!

פנינה קסטיאל- הורות. פשוט. הדרכת הורים וייעוץ משפחתי

https://www.facebook.com/pninacastiel