ערב יום כיפור… יורדת שלווה… הכול נכנס להילוך איטי…
רק קולות של ילדים וצופרי אופניים נשמעים מרחוק.
איזה שקט…כמה אני צריכה את השקט הזה.
את האופניים הכנו מבעוד מועד, גירזנו, החלפנו גלגל, ניפחנו, ואפילו ניגבנו שיראו מבריקים שהרי זה יום כיפור.
עם רדת החשיכה הרחוב מתמלא בנחילים של ילדודס שמרגישים שהעולם שייך להם. 
אין פחד…נוסעים על הכביש.
כל הרביעייה שלי יוצאת כמו גדוד לרכב ברחובות העיר. 
אז זהו…….שלא רק שאין פחד… יש ועוד איך.
והשקט אולי באוויר אבל לא אצלי…

יש לך מספיק מים בתיק הגב?
לאן את נוסעת? לים? השתגעת? זה נורא רחוק !!!!!!!
מתי את חוזרת? עם מי את נוסעת? את מכירה את הדרך?
אמא אני כבר גדולה…….
תיזהרי מאמבולנסים….ומניידות משטרה…. וממכוניות של כאלה שהחליטו ללדת דווקא ביום הזה…..
ומהגדולים שנוסעים כמו משוגעים ואני יכולה להמשיך ולהזהיר אותה בלי סוף אבל עצרתי….. למה להוציא לה את הביטחון……
ואתה לאן אתה נוסע? לסבתא.
השתגעת? זה נורא רחוק !!!!!
מתי אתה חוזר? עם מי אתה נוסע? אתה מכיר את הדרך?
אמא אני כבר גדול……. וסבתא זה קרוב והיא מחכה לי כל יום כיפור . אני עולה אליה עם החברים והיא מכינה לנו לימונדה וממתקים. אני לא יכול לאכזב אותה.

טוב. הם גדולים אני אומרת לעצמי. …הם יודעים לשמור על עצמם……והבטן מתהפכת.
לא היו אז פלאפונים . 
עם הקטנים זה סיפור אחר.
הם יוצאים לרחוב ליד הבית. אחד בן חמש ואחד בן ארבע.
אופניים עם גלגלי עזר……
ואני מוצאת את עצמי רודפת אחרי הראשון שמפדל ימינה לכיוון הגינה והשני שהחליט לפדל שמאלה.
אומנם אני מחשיבה את עצמי ספורטאית עם עיניים בגב אבל בכל זאת …..

זהו . לילה. כולם במיטות ואני יודעת שזה רק התחיל .
יש את מחר .חום של יום כיפור. חום כבד……..
יום מעייף הכיפור הזה.
אפשר לומר כמעט יום ספורט……..
טוב שהוא מגיע רק פעם בשנה .

עברו 25 שנה מאז… ואני מחכה בכל יום כיפור לנכדים שיבואו עם חברים לאכול ממתקים ולשתות לימונדה . בכל זאת כמה דברים השתנו…….
הלו…….מה נשמע מותק? אתה בדרך אלי? 
אמא יודעת ?
כן סבתא ,התקשרתי אליה ואמרתי לה לא לדאוג.
גמר חתימה טובה
לכל הסבתות והאמהות המודאגות ……

ממני 
סבתא ויקי