הבת שלי בת 3.3 כבר כשהיא נולדה אפשר היה לראות את האופי המדהים שלה, תינוקת סקרנית בטירוף הכל מעניין אותה, רוצה לדעת וללמוד כל הזמן, תקשורתית ברמות מטורפות , בגיל חודש וחצי גילתה את החיוך ומאז הוא לא יורד לה מהפרצוף, ילדה שובה לב רק מסובבים אליה את המבט ומתאהבים וזה לא בגלל שאני משוחדת,  ילדה חכמה מאוד עם קליטה מהירה חוש מוסיקלי עצום רקדנית מבטן ומלידה.                                   מקשקשת בלי סוף מאז ומעולם גם אם זה ג'יבריש. 

עד גיל שנה הכל היה מושלם ואני כבנאדם בריא טפו טפו פרט למחלות שגרתיות אמרתי לעצמי ברור שהילדים שלי יהיו ילדים בריאים בלי דברים מיוחדים. הבריאות היתה נראית לי מובנת מאליה.
עד ש… בגיל שנה התחיל משהו שונה, בהתחלה זה היה משהו שרק אני כאמא שלה שמכירה אותה הכי טוב שמה לב לזה, אנשים סביבי לא הבינו על מה אני מדברת אבל אני ידעתי שמשהו השתנה. בחודשים הראשונים זה היה פעם ביום לכמה שניות לא משהו מורגש מהצד, רעידות קטנות, הילדה הקטנה שלי  אחת לכמה זמן תוך כדי זחילה ישיבה או שינה פתאום רעדה כמה שניות וזה נעלם.
הכל התנהל כרגיל. פרט לזה, שום דבר לא השתנה. ההתפתחות שלה היתה טובה, היא נותרה תינוקת חייכנית ותקשורתית רק שפעם ביום החיים שלה נעצרו לכמה שניות.

אחרי תקופה ועם הזמן, התדירות הלכה וגברה. הסביבה, שקודם לא האמינה לי, החלה לשים לב. ככל שעבר הזמן זה נהיה אינטנסיבי יותר, בתדירות גבוהה יותר, זה כבר ממש הורגש, היה נוכח. היינו אובדי עצות ומבולבלים. הלכנו להמון רופאים ואיבחונים ואף אחד לא רצה להגיד לנו את המילה והאבחנה בקול רם. נשארנו בהדחקה. 
אני אמא שלה שאמורה, לדאוג לה, לשמור ששום דבר רע לא יקרה לבת שלה, נמצאתי במצב בו אני מסתכלת עליה חסרת אונים ולא יכולה לעזור לה ולהגן עליה. כל שנותר לי זה לחבק אותה ולעטוף אותה בחום, לא יכולה לתאר לכם את התחושה, את מסתכלת על הגוזל שלך ולא יכולה לעזור לה את רואה את המבט המפוחד בעיניה ואת לא יודע מי יותר מפוחדת, היא או אני, אבל את צריך להיות חזקה בשבילה ולמצוא את הכוחות שיש בך, מתחבאים איפשהו בשבילה.

המשך ל חלק ב' 

______________

דניאל גרינר, מאמנת אמהות לקטנטנים. 0547449197