לרקוד……

פעם…….

פעם בשבוע , בכל יום ד' הייתי אוספת את עצמי ,דוחסת את עצמי לתוך שמלה קטנה וסקסית ועולה על נעלי עקב גבוהות ויוצאת עם בן זוגי לרקוד סלסה קצבית ומהירה .וכמובן לא שוכחת לספר על כך לחברים הטובים היושבים מול המסך בבית ומפצחים גרעינים.

הריקוד משחרר …כך אומרים.

ותוך כדי תנועות אגן סקסיות ומהירות אני חושבת לעצמי…

אגן אמרתי? כן כן – לא מה שהיה פעם אבל עדיין מעוגל ויפה ויודע להזיז את עצמו כשצריך.

הקימורים אומנם הודגשו עם השנים אבל עדיין שווה.

גם מהירות הריקוד והסיבובים לא מה שהיו פעם אבל אני לא מתלוננת.

והמשקל? גם הוא לא מה שהיה פעם. ההבדל הוא לא גדול אבל יחי ההבדל הקטן.

פה קילו ..שם קילו..

כנראה כשנולדתי, אלוהים ( מי זה?) ראה את הנולד וידע שאני אתחתן חתונה

קתולית עם " שוקולד " ולכן הוא פשוט הוסיף לי כמה סנטימטרים לגובה.

בל נשכח את נעלי העקב שגם הן תורמים למראה.

לכן תמיד אבל תמיד, גם כשהמשקל מראה אחרת, שואלים אותי כולם :

יא….מאד רזית נכון !!!! מה ..עשית דיאטה? דיאטת כרוב???

לא עשיתי כלום. אני סתם מרמה עם אביזרים נכונים אבל למה לקלקל להם.

והחזה. החזה היפה והזקור שפעם הלך לפני והיום הוא הולך איתי….

אבל לא מרגישים. מה שהפוש אפ הזה עושה לנו בנות… חגיגת נעורים.

נראה טבעי… צעיר וגאה.

והרגליים… אותן רגליים, יצירת פאר חלקות וארוכות ומעוצבות, גם הן מרגישות שמשהו השתנה לו עם הזמן. קצת יותר עייפות, קצת פחות זריזות ופה ושם נחשים סגולים קטנים שצצים מתחת לעור, אבל עדיין עושות את העבודה.

בעיקר בתוך גרבי ניילון 40 דניר.

והידיים… ידי החרסינה שלי עם הציפורניים הארוכות והמטופחות שלא עשו שום פעולה דרסטית שעשויה הייתה לפגוע בהן…..

אותן ידיים מראות סימנים של בגרות.

אותן ידיים שבמשך השנים כשלא היה תקציב לעוזרת בית, לא במשרה מלאה ולא בחצי משרה, כיבסו וקרצפו ושטפו וגיהצו וקיפלו ועוד אי אילו מטלות כל כך אהובות.

והפנים…

הפנים היפות והחלקות, איתן הלכתי לישון ואיתן קמתי בבוקר, גם הם השתנו.

משום מה לוקח להם יותר זמן להתאושש בבוקר. הן זקוקות ליותר תשומת לב ופינוק.

והסנטר שפתאום צנח לו מעט, והתחיל להכפיל את עצמו…. קטן אבל חמוד עדיין.

ואיך אומרות החברות הטובות: ממש לא רואים…לא שמים לב… על מה את מדברת?

ואני רואה. רואה הכל.

וכשמגיע הלילה אני משילה מעצמי ומעלי את קליפת היום. ונותנת מרגוע לכל חלקי גופי.

גרבי הניילון צונחות על השטיח ומשחררות את הוורידים והנימים ומעט הצלוליט שהיו חנוקים בתוכם. הפנים נקיות מאיפור ומשוכות בקרם עדין שמתיימר למתוח ולהעלים את הקמטוטים הקטנים.

השיער אסוף לאחור, הידיים משוכות בקרם ריחני והגוף בקרם גוף מלטף בניחוח וורדים.

אני מביטה במראה ואוהבת את מה שאני רואה.

הרווחתי הכול בכבוד. כל קמט קטן, כל נים וכל וריד, כל שערה לבנה וכל קימור.

כל כתם שמש או כתם שמגיע עם הגיל, מה זה משנה.

אני מחייכת.

"הרגשה נפלאה."