מכירים את זה שההורים מממשים עליכם את החסכים שלהם מהילדות? את החלום הגדול שהיה להם ולא יצא אל הפועל מסיבה כזו או אחרת? ונותר בהם הרצון העצום שבכלל חל עליהם.. עליהם. לא עלינו. אז כזה. אבל תתכוננו כי יש גם קטרזיס:)

סיפור שהיה כך היה, בכיתה א התחלתי ללמוד חלילית, בכיתה ב כבר פסנתר (כן, חלום ילדות, לא רק של אמא, גם של אבא! מה שנקרא, קונצנזוס הורי משולב!), ילדה טובה ירושלים, קונסבטוריון, מבחני חצי שנה וסוף שנה, בוחנים חמורי סבר, ציונים, תעודות. היצירות הכי הכי. הכינור הצטרף בכיתה ה'. תחרויות בארה"ב (כי בדיוק גרתי שם אבל תודו שמרשים:)) ואז, בגיל 17, קמתי יום בהיר אחד, והבנתי שאני לא רוצה לראות את הפסנתר יותר! לא רוצה להתאמן. לא רוצה את המחוייבות ה"מעיקה" הזו יותר!!!

נמאס לי. נמאס לי מהאימונים היומיומיים והכ"כ שגרתיים ודורשניים. התעצבנתי על ההורים שלי ש"הכריחו" אותי להשקיע בזה כל השנים, חתכתי. סיימתי לימודים, בניתי חיים, טיולים צבא זוגיות עבודה בית. לפני חמש שנים העברתי את הפסנתר, אותו אחד שקיבלתי מתנה מסבא ז"ל (ניחשתם נכון, זה גם היה חלום שלו) בבת המצווה, מחיפה לרמת גן, אלי הביתה. עד אז הוא נותר גלמוד בבית הוריי:). ומאז, ישב אצלי בסלון. העפתי מבט פעם בחודש, ניגנתי את קטעי היצירות שנותרו לי בראש ובזה תם ונשלם. לפני שנתיים התחשק לי לנגן פתאום. באופן חדש. פתחתי יוטיוב, ניגבתי אבק מחוברות ישנות והתחלתי לנגן. מוזיקה קלאסית אמיתית. ואיך שנהניתי!!! חברים, התשוקה למוזיקה חזרה ובענק!!! התחלתי ללמוד גיטרה, בקבוצה! פתאום גיליתי שאני אוהבת לשיר וגם עושה את זה לא רע. הגעתי ב"פוקס" לסדנה קולית ובבוא היום חברתי לקבוצת פיתוח קול שעליה ארחיב בפוסט נפרד. תשמעו, כמה שמוסיקה מפתחת אישיותית! ומגלים זאת רק כשחווים על בשרכם באמת.

ומוסיקה טבעי ונכון שתגיע עם המון המון כיף!!! ממקום של רצון ותשוקה אישיים. חיבור שיכול לנבוע מחווייה עצמתית טובה. ומשם ההשקעה זורמת, יש בסיס מוצק להתמסרות, לדבקות במטרה. מטרה אישית, ללא ריצוי, בשבילי מבפנים.

היום 3 בנותיי, 5.5, 3.5, 1.5, גדלות בשנתיים האחרונות בבית מוזיקלי לכל דבר, לא מתוך חסך, כי אם מתוך אהבה גדולה למוזיקה. כזו שצברתי כל הילדות ותודה אמיתית וכנה על כך להוריי!!! וגם מוסיקה שנכנסה לי לורידים בחוויות חברתיות מאוד מאוד חיובית בעיקר בשניים האחרונות. אין אחה"צ ביתי בלי מוזיקה ברקע, הן מצטרפות בשירה, לרוב גם בריקודים:) יש להן כבר גיטרה משלהן והפסנתר בשימוש יומיומי, פתוח תמיד, למורת המנקה;)

כן, מוסיקה היא אצלי בנשמה ובנותיי סופגות את זה, מרגש כל כך לראות בכל פעם מחדש, כמה שהמוזיקה תורמת להן! לאושר, לשלווה, להוצאת דברים שיושבים על הלב. והן עוד קטנות…:)

זו בדיוק הסיבה שברגע שנתקלתי בקייטנת המוסיקה בראשון לציון, הבנתי שלשם אני רושמת את הבנות שלי. זוהי ה-דרך להעביר לילדים את החופש, מוזיקה בשילוב צילום וקומיקס ב"מיוזיק הום" – בית הספר למוזיקה בראשון לציון!