לרוב, כשנטמן זרע באדמה, הטבע עושה את שלו, הגשם בא ומנביט את הזרע באדמה, לאט לאט נובט נטע רך שבעזרת קרני השמש המחממות, יגדל ויפרח.

לכבוד טו בשבט התמקדתי הפעם בזרע הקטן ש'טמנתי' במרכז הדף – נקודת עיפרון זעירה. אחר-כך חיכיתי לגשם  – לשימחתי, ה'גשם' לא אחר להגיע – בחרתי לכבודו את העיפרון הכחול, לאט לאט נבט הזרע והצמיח סביבו גם ענפים, המנדלה התחילה לצמוח.

מנדלה זקוקה ל'השקיה' בדיוק כמו נטע רך, בשלב ההתחלתי וגם במשך תהליך הציור כולו.

לפעמים כשנדמה ש'הגשם' המיוחל לא יירד, קורה משהו מופלא – מגיעה הרוח – היא מביאה איתה את ענני הגשם המבורכים. הם אף פעם לא מאכזבים ותהליך הצמיחה מתחיל.

לכן, אם ניסיתם פעם לצייר ונדמה היה שהכל ממש 'יבש' ובשמיים אין אף ענן, תנסו לדמיין את הרוח, הביאו אתם את העננים, שחררו את החששות מהבצורת ותנו לטבע שלכם לעשות את העבודה, מנדלה צומחת מיד כשהיא מקבלת את תשומת הלב והאהבה שלה היא זקוקה כדי לפרוח.

אחרי הכל נקודת הזרע הקטנה שאתם מציירים על הדף היא שלכם, קבלו אותה בברכה, כבר מהרגע הראשון, הקשיבו לטיפות הגשם שמתדפקות שם על לבכם, אחר-כך, תנו לרוח לנשוב ולהביא את הגשם שיצמיח את המנדלה שלכם עד לתחושת הליבלוב ושימחת היצירה.

שיהיה לכולכם

חג טו בשבט שמח

https://www.facebook.com/it.is.Just.to.create

שלכם בידידות

מיכל