מדהים אותי כל פעם מחדש, כמה אנחנו יכולים ללמוד מסיפורים שאנחנו קוראים לילדינו לפני השינה…
טוב, לא מכולם, חלקם פשוט חמודים ומיועדים נטו לילדים, אבל ישנם מקרים בהם הספר פותח בפנינו הזדמנות נהדרת ללמד את ילדינו ערך, או פשוט ללכת לישון עם חיוך בלב וחומר למחשבה. 

הזדמנות כזו קרתה אתמול בערב, כשקראתי לבתי הגדולה (4.5) את הסיפור "3 האגוזים" (לאה גולדברג האגדית…). מסופר על 3 אגוזים רגילים למראה, שמתגלגלים מאדם לאדם ונושאים בחובם אמונה ותקווה, שנטעו ע"י הראשון בשרשרת. 

לאגוזים מוניטין נפלא, נחשבים לאוצר, וכל המאמין בכך, מסבים לו האגוזים אושר, על ידי הגשמת משאלתו החשובה ביותר. 
ואכן כל אדם אליו התגלגלו האגוזים, לכשהאמין ב"כוחם" בלב שלם, ומיד עם העברתם להבא בשרשרת, התגשמה משאלתו ולא היה מאושר כמותו!

סגרנו את הסיפור, הנחנו ליד המיטה, כיסיתי את שחר בתי, והיא שאלה "נו אמא, אז מה מוסר ההשכל?" (כבר יודעת לחוש מתי יש כזה… אולי זה קשור לחיוך שלי?) ועם נשיקת וחיבוק הלילה טוב לחשתי לה: שחרולה, תאמיני בעצמך, תמיד, יש בך כל מה שאת צריכה כדי לעשות כל מה שאת רוצה. ותאמיני תמיד בדבר אותו את רוצה לעשות, או שאליו את רוצה להגיע, וכך הוא יקרה! 
היא הלכה לישון עם חיוך גדול…

ואני? לא הייתי צריכה יותר מלראות את החיוך שלה כדי להיות מאושרת. 

וחשבתי על מוסרי ההשכל הרבים שחבויים כאן:
האושר מדבק, הרגש אותו וכך יעבור הלאה.
אמונה, בעצמך ובמה שיש לך, מסבה את האושר הזה
הכל טמון בבחירה ובתפיסת חיים, והשמיים הם הגבול…

איזה כיף שיש סיפורים כאלו שגורמים לנו ולילדינו לחשוב, לחייך, ולהאמין…