אני מאד זריזה במטבח וגם מאד אוהבת לבשל ולאפות. ערב שישי הוא חגיגה בכל פעם מחדש. כולם נאספים אחרי שבוע שלא ראו האחד את השני והשיחה קולחת בין האחים ונשותיהם , בין הגיסות והגיסים, בין הבני דודים הקטנים והגדולים. בקיצור תענוג אמיתי. 

את ההכנות אני מתחילה כבר ביום רביעי. קניות….. המון קניות…. 

15 איש מגיעים. וזה רק הילדים והנכדים. וכמו בכל שבוע אני נכנסת ללחץ .מכינה מנה ראשונה ומרק ומנה עיקרית ותוספות וסלטים וחלה מתוקה וכמובן שתיים או שלוש מנות אחרונות שמכילות כמות מטורפת של קלוריות ופירות ופיצוחים ומלבי . ותמיד….. אבל תמיד אני שוכחת משהו במקרר. 

״ כמה אוכל את מכינה ….. תמיד את מבשלת לגדוד ובסוף הכל נשאר ״ הוא אומר לי 

ואני בשלי. לא מקשיבה ובטוחה שבסוף זה לא יספיק …. שאולי הייתי צריכה להוסיף עוד פשטידה או עוד סלט או עוד סוג של בשר .  

השולחן ערוך עם כלים יפים ומפיות עם וורדים ונרות צבעוניים . המפה לבנה בוהקת .

בשעה שבע צלצול ראשון בדלת והם מתחילים להגיע . זוגות זוגות עם ילדים ועגלות . 

המון רעש…. קצת בלאגן ואז מתיישבים לשולחן. כולם רעבים. כולם מדברים ביחד ואני מגישה. 

הכוס הראשונה שנשפכת על המפה היא כוס היין של בעלי. לא קרה כלום. הכוס השניה עם משקה מוגז נשפכת גם היא …. בטעות על המפה. לא נורא….. לא קרה כלום. 

תוך 10 דקות אין זכר לסדר ולניקיון . רעש….. צחוקים….. בקבוקי  מטרנה……. חיתולי הנקה….. 

״ אמא אני רוצה כרובית….. לא רוצה בשר….. תביאי לי מים…. רוצה זיתים…… מותר לי חמש…..? זיתים

רוצה רק אורז….. לא אורז כזה אורז אחר…. אני אקבל קינוח? … אבל אני לא רעבה…. רק לקינוח אני רעבה….

הגדולים עדיין סביב השולחן נהנים מהקינוחים והקפה והסלון מתמלא בצעצועים ובפירורים של במבה וביסלי וכל מה שמצאו במגירת ההפתעות של סבתא. 

וכך עובר לו הערב . תענוג. כולם סביבי. לא מעניין אותי הפירורים והמפה והצעצועים והבלאגן והרעש. 

לפני שהם הולכים הם אומרים ״ רגע נעזור לך לסדר קצת….. ״

ואני עונה ״ מה פתאום … הכל בסדר . אני ואבא… עשר דקות והכל במקום. לכו …. הילדים עייפים. הכל בסדר… ״

וכשהדלת נסגרת אני מסתכלת מסביב ומחייכת. 

שווה.  הכל שווה בשביל ערב שלם עם כולם. 

ואני מתחילה לנקות. 

נכנסת למיטה עם חיוך גדול של סיפוק. 

עד ליום שישי הבא הבית ישאר מסודר ושום דבר לא יזוז .

משפחה. זה מה שנשאר בסוף. 

וזו המשפחה שלי. 

אוהבת מאד. אמא.