שתיים בלילה. שקט אצלי בבית. הילדים אצל אבא שלהם ואני? אני כבר שעות עובדת בעבודה שמכניסה לי חיים לתוך הנשמה. בונה ובונה את הזהות הנוספת שלי כמנטורית למערכות יחסים.

השולחן נראה כמו אחרי רעידת אדמה, דפים ממלאים אותו, קופסת קוקומן של ארוחת הבוקר, צהריים, לילה של הבן הקטן שלי, כוס תה שמולאה ורוקנה כבר כמה פעמים הלילה. ולי? לי לא אכפת. אני מאושרת שאני יודעת מה אני אוהבת לעשות וממה הנשמה שלי ניזונה.

אתמול, או יותר נכון היום בבוקר, דייקתי את המטרה העיסקית שלי ואת ה"מי אני" העיסקי שלי – מוזר עד כמה מטרה ברורה מפשטת את הדרך להגיע אליה, נכון?

בינתיים הספקתי למלא כבר חזון, ולנסות לייצר מפת חשיבה בתוכנה של טומי בוזן (מישהו יודע, מישהו מכיר?)

ואני בהיי מהחיים….