פגשתי אותו. בן 46 . איש גדול אבא ל- 3 ילדים מגיל 5 עד גיל 16. איש עם קריירה ניהולית.
הוא שמע שאני משתפת,בין השאר, באפשרות להפוך את הבית משדה קרב של גבולות למקום לומד ומלמד.
סמכות הורית שכוללת גבולות ממקום של לימוד, כבוד ואהבה ולא פחד וכוחניות. הוא הגיע כי הוא עייף.
הוא שיתף אותי שאצלו בבית קשה לו להתעמת מול הילדים. תמיד היה לו קשה. וזה מתחדד בשנה האחרונה מאז הגירושים . כי הוא מפחד שאם הוא יתעמת מולם הם ילכו. בייחוד הילדים הגדולים. אז לרוב הוא בוחר לא להתעמת, להבליג. והוא מרגיש כבר הרבה זמן שזאת דרך שיוצרת בלאגן כי הוא מוותר על עצמו ועליהם ועל הקשר האמיתי איתם. כי הוא מתחיל להרגיש שבתוכו מצטבר כעס עליהם ועליו.
כשאנחנו פועלים מפחד ו/או מרגשות אשם הפעולות שלנו לרוב יהיו פחות נכונות לנו ולסביבה.
הפתרון כרוך בכלים רגשיים ותפיסתיים.
לפעמים ברמת השינוי התפיסתי עוזר להבין "למה אנחנו  עושים משהו"?
אז לכולנו כבר ברור שגבולות אמורים לתת ביטחון. השאלה היא למה? ומה זה אומר גבולות?
מנסיון לפעמים שה"למה" ברור אז "האיך" מוצא את הדרך מעצמו.
כי לפעמים כש"הלמה" מתברר אז "האיך" שנוצר מתחבר לערכים שלנו באופן שהפחד ורגשות האשם נרגעים.
אז למה גבולות? ומה זה קשור ליער?

בוא נדמיין שהעולם הוא יער.
סיטואציה ראשונה:
אנחנו לוקחים את ילדנו ליער ומשאירים אותו שם. כמובן מספקים את כל צרכיו הפיזיים – בגדים, אוכל ומים.
הילד מבולבל, מתחיל להשקיע אנרגיה בלנסות להבין את חוקי היער – להבין איך לשרוד.
תחשבו כמה אנרגיה מתבזבזת לילד על הבלבול, חוסר ההבנה ולעיתים אפילו תחושת אבדון או בדידות- זה בדיוק מה שקורה לילדים כשכל הזמן אין דמות "מנהלת לצידם". דמות שמלמדת, תומכת ומתווכת את העולם.
הם מסתובבים רעבים בעולם – רעבים לאהבה, לתשומת לב, להבין מי נגד מי.
הם בהישרדות בלתי נגמרת. הם נהיים יותר כועסים. כי הם עצובים.

מוזמנים להצטרף אלי לדרך.

הצטרפו עוד היום לדף הפייסבוק של- הורות יוצרת מציאות
https://www.facebook.com/NLPHORUT/