מי אני? אחסוך בפרטים הקטנים ואגש ישר לעניין, יש דברים שפשוט לא משתנים... מאז שאני זוכרת את עצמי אני תמיד אחראית על חיתוך העוגות. לא משנה איזה אירוע. לא משנה אם אני הכנתי את העוגה או שהיא קנויה. לא משנה אם אני מכירה אישית את בעל החגיגה. בסוף זה מסתכם ב... "אורלי, אנחנו חייבים עזרה!!! אי אפשר לחתוך את העוגה בלעדייך..." ואז מתחיל המאבק הפנימי שלי. מצד אחד, אני מתה על זה, אני חצי פולניה אז תמיד שמחה שזקוקים לי... מצד שני, אני תמיד בשאיפה להוריד קילו/שניים והעוגה הזאת תקועה לי כמו @#%&!?@#%&... מצד שלישי, בתור פדנטית למופת אני לא יכולה לשחרר, חייבת שהעוגה תוגש כראוי. חתוכה למופת. אובססיבית משהו... אז זו אני על קצה המזלג (סכין) יכולה להמשיך עם עוד הרבה צדדים לנושא, אבל כדאי שאשאיר משהו לפוסטים! שלכם, אורלינית.
חשבתי וחשבתי מה להכין לערב בנות מה זה
יש דברים שלא משתנים... רציתי לפתוח את הפוסט
מספרים של ערב הייטקיסטית, שוקולטיירית ואמא 7 בערב,