החופש הגדול כמעט נגמר, אבל מיד מגיעים החגים עם החופשים הבאים… החופש ממסגרות הלימודים דומה לסיר לחץ המאפיין את השהיה המשותפת בבית במשך שעות רבות. אם במהלך השנה, עסוקים האחים במשפחה בפעילויות שונות ולא "זוכים" לזמן משותף רב, הרי שבחופשה , מטבע הדברים, הם מוצאים את עצמם יחדיו במשך שעות רבות, מה שמעורר נקודות חיכוך המובילות למריבות.

גם כך, מערכת יחסים בין אחים הינה נושא מורכב. זהו קשר מיוחד שיש לו עבר משותף, קשר שעשוי להיות מקור סיפוק, תמיכה רגשית והנאה, אך גם מקור לאכזבה, יריבות ותסכול. אחים עשויים להיות בעלי ברית נאמנים וחברים טובים עד סוף ימיהם, אך גם זרים ומנוכרים זה לזה. לנו, ההורים, חלק לא מבוטל ב"ניהול" היחסים ביניהם.

אז להתערב או לא להתערב?

כשאנחנו ההורים מתחילים לשמוע מכיוון חדרי הילדים צעקות, מכות, קללות ועוד מיני קולות שלא מעידים על הרמוניה ושלווה, האינסטינקט הראשוני שלנו הוא להתערב ו"להפסיק את הרעש"… ונשאלת השאלה הכה נדושה: להתערב או לא להתערב?

כמה עקרונות של עשה ואל תעשה במריבות אחים

•  יש להפסיק באופן מוחלט מריבות בין אחים המסכנות את בריאותו של מי מהם.
•  לעולם אל תאמצו את תפקיד השופט במריבות. אתם יכולים לשמוע כל אחד מהצדדים בתורו,

לשקף לו מה אתם מבינים מדבריו ולבדוק באמצעות שאלות מכוונות מה אפשר לעשות כדי לפתור

את המצב. אפשר להציע הצעות לפתרון ולכוון את הצדדים להסכים לאחד מהם.

•  השתמשו במשפטים קצרים המביעים את הערכים והעקרונות שלכם כמשפחה, כמו "אצלנו לא

מקללים", "לא מרימים ידיים", "בואו נקשיב אחד לשני" וכולי.

•  אם הילדים רבים, אך ללא מכות, אל תתערבו. הישארו קשובים כדי שהמריבה לא תתפתח, אך אל

תתערבו אם אינה מתלקחת.

•  הדריכו את הילדים ועודדו אותם להסתדר לבד.
•  שִמרו על אובייקטיביות, אל תנקטו עמדה ואל תִּטּו לצד זה או אוחר.

• בררו מה רצה כל צד והעלו דרכי תקשורת חלופיות.
• השתמשו במילים שמתארות את הרגשות של הילדים (אתה כועס, אתה מאוכזב…). הדבר

יאפשר להם להיות מודעים יותר לעצמם ולאמץ דרכי התמודדות מתחשבות יותר בעתיד.

• היזהרו מן המלכודת של חיפוש הצודק או האשם, לא תצאו מזה.
• אל תבקשו מאחד לוותר לאחר. חשוב לא לתפוס צד או להחליט עבור הילדים איך לפתור את

הריב, אלא רק להציע הצעות כדי להראות דרכי התמודדות שאינן ריב.

• אל תמנעו מהם את מה שרבו עליו. זו בעצם נקיטת עמדה שפוגעת באחד הילדים –  זה שלא

מגיע לו שיפגעו בו.

• פסק זמן: תיאוריות רבות דוגלות בפסק זמן או ב"בידוד" הילד (מגיל 3 בערך) בחדרו כדי

שיהרהר במעשיו ויחשוב איך היה יכול לפתור את הבעיה בצורה שונה. קחו אתם פסק זמן

והניחו את הילד לנפשו.

• פרגנו והחמיאו להתנהגות רצויה. כשאחד הילדים מאמץ דפוס תקשורת חיובי, החמיאו לו על

הגישה המתחשבת והבוגרת.

•   כשאתם מתערבים ופותרים לילדים את הקונפליקט או מחליטים שאף אחד לא ישחק במשחק אם הם לא יכולים להסכים על פתרון, אתם הופכים באופן אוטומטי לשופטים. הילדים ינצלו את מעמדכם וימשיכו לבוא אליכם לבירור. אולם אם תלמדו אותם ותכוונו אותם איך להסתדר לבד, הם ינסו לפתור את מריבותיהם בדרכים אחרות ואולי אף לא יגיעו אליהן כלל.

__________________

אילנה שניר, הורות במחשבה תחילה – האקדמיה הישראלית להכשרת הורים