הריון תאומים,

שבוע 40+4 (או 5 או 3, מי סופר?….),

זכרים,

משקלים – תאום 1: 3.3.65 ק"ג, תאום 2: 3.240 ק"ג.

כך הסתיים ההריון השני שלי.

אמנם, קצת אחרת ממה ש"תכננתי", כלומר, רציתי ללדת בלידה וגינלית, "טבעית" בלשון העם, קיבלתי לידה קיסרית, כמו של מלכות… היה כואב, החלמה קשה וכד'…

אבל לא לשם כך התכנסנו, או נכון יותר לומר, לא זה מה שבאתי לספר לכם…. הפעם זה על ההריון, השינויים שהוא הביא לחיי ולחיי נשים רבות שזוכות להריון ייחודי זה, וההבנה ששינוי בתפיסה יכול פשוט לעשות את זה!

מתוך כלל ההריונות מרובי העוברים, התאומים הם הקבוצה העיקרית. המדע נוטה להבחין בין שתי קבוצות של תאומים:

תאומים זהים – מונוזיגוטיים (MZ) – מקורם בביצית (זיגוטה) מופרית אחת אשר התחלקה לשניים (או יותר- שלישיות וכן הלאה). הם בעלי מטען גנטי ומין זהים. לרוב הם מאופיינים בזהות ודימיון חיצוני ברמה גבוהה. (הערה: מאחר והחלוקה של הפרוטפלזמה – החומר המרכיב את התא – בזיגוטה אינה זהה בהכרח, קורה שהתאומים המונוזיגוטיים אינם דומים לחלוטין זה לזה בחיצוניותם). שכיחותם של התאומים הזהים הנה קבועה בעולם.

במקרה זה נודעה חשיבות רבה לשאלה האם התאומים יהיו באותו שק הריון או בשני שקים נפרדים, ודבר זה ייקבע  בשלב שבו תתרחש חלוקת הביצית המופרית. היריון של תאומים זהים הוא הריון בסיכון גבוה יותר ככל שהתאומים מופרדים פחות בתוך הרחם. סוגי החלוקה על פי רמת ההפרדה ברחם:

• תאומים דיכוריונים-דיאמניוטים (שני שקי כוריון ושני שקי אמניון)* – נוצרים כאשר התפצלות הביצית מתרחשת עד היום הרביעי להפריה. מהווים כ-25% מהתאומים הזהים. לכל תאום שיליה משלו.
• תאומים מונוכוריונים-דיאמניוטים (שק כוריון אחד ושני שקי אמניון) – נוצרים כאשר התפצלות הביצית מתחלקת בין היום ה-4 ליום ה-8 להפריה. מהווים כ-70% מכלל התאומים הזהים. חולקים שיליה אחת.
• תאומים מונוכוריונים-מונואמניוטים (שק כוריון אחד ושק אמניון אחד) – נוצרים כאשר הביצית מתחלקת בין היום ה-8 ליום ה-13 להפריה. מהווים כ- 5% מכלל התאומים הזהים. חולקים שיליה אחת.
• תאומים סיאמיים (התאומים מחוברים זה לזה לרוב באזור החזה, אך לעיתים גם בראש, בגב או בבטן) – נוצרים כאשר החלוקה מתרחשת לאחר היום ה-14. מהווים 1% ממקרי התאומים הזהים.

* כוריון – שק/קרום ההיריון החיצוני, העוטף את השק הפנימי,  אמניון – שק ההיריון הפנימי, הקרוב יותר לעובר.

תאומים לא זהים – דיזיגוטיים (DZ) – מקורם בהפריה של שתי ביציות נפרדות על ידי שני תאי זרע. מהווים כ-70% מכלל אוכלוסיית התאומים. שכיחותם של תאומים לא זהים עומדת על יחס של 1:80 לידות בערך. הם נושאים מטען גנטי שונה ויכולים להיות זהים או שונים במינם. תאומים בני אותו מין ייקראו גם תאומי אחווה, ותאומים שוני מין ייקראו תאומים שוני מין.  הגורם המשמעותי, המשפיע בעידן הנוכחי על עליה בשכיחות הריונות תאומים, הוא השימוש הגובר במשרי ביוץ ובטיפולי הפיריון השונים, לרבות הריונות המושגים בטכניקה של הפריה חוץ גופית (IVF). אגב, כיום מגבילים את מספר העוברים המוחזרים לרחם לאחר ההפריה לשני עוברים. ישנן מדינות שמגבילות אף לעובר אחד, עקב הסיכונים הגבוהים בהריון ובלידת תאומים. במקרים מסויימים עשוי להתפתח הריון תאומים מונוזיגוטיים בעקבות טיפולי הפרייה, והסברה היא שנטילת התרופות השונות יכול לגרום לביצית להתחלק לאחר ההפריה.

שכיחותם של הריונות דיזיגוטיים ספונטניים מושפעת מגורמים שונים:

• גנטית – גורם תורשתי התורם לכך שהאישה משחררת יותר מביצית אחת בכל מחזור ביוץ. במשפחות בהן הגורם התורשתי הזה עובר בין הדורות, ישנו סיכוי גבוה במיוחד לבנות המשפחה ללדת תאומים.
• גיל – הסיכויים עולים עם ההתבגרות של האשה. השכיחות הגבוהה ביותר היא בין הגילאים 35-39. כמו כן, נמצא כי הורמון FSH (המעורר ייצור ביציות) נמצא ברמות גבוהות יותר אצל נשים מבוגרות.
• וולדנות – נמצא קשר סטטיסטי בין מספר הלידות הקודם בהן נולדו ולדות חיים לבין לידת תאומים. הסיכויים עולים ככל שעולה מספר הלידות.
• גזע – במוצאים אתניים שונים ישנם סיכויים שונים להריון תאומים. (שיעור התאומים ביפן נמצא נמוך, 6:1000, לעומת ניגריה שם הוא עומד על 45:1000. ייתכן שחלק מההבדלים נובעים מתזונה ואולי מדובר במבנה גנטי שונה).
• גורמים אימהיים – נמצא שנשים גבוהות ומלאות הן בעלות סיכוי גבוה יותר להרות עם תאומים, או בהפסקה של נטילת גלולות נגד הריון.
• תדירות גבוהה של קיום יחסי מין – בקרב הריונות המתרחשים במהלך שלושת החודשים הראשונים לנישואין עולה השכיחות להריון תאומים.
• תזונה – מחקרים מראים שבמהלך תקופות מלחמה המאופיינות בירידה בתנאי התזונה, חלה ירידה באחוז לידות תאומים.

שני סוגי התאומים סובלים מבעיה זהה, בעיית המקום ברחם. תאומים דיזיגוטיים מצויים אמנם בשני שקי הריון נפרדים, אולם הצפיפות עדיין משפיעה על התפתחותם.

האבחנה  – אבחנה ראשונית נעשית על סמך בדיקה קלינית המצביעה על רחם גדול יחסית לגיל ההיריון. אין בדיקה ביוכימית המאפיינת הריון תאומים לעומת הריון יחיד. קביעת אבחנה חד משמעית של תאומים מבוצעת בעזרת בדיקת האולטרסאונד. ניתן להבחין בשני שקי הריון, או בשני עוברים, כבר בשלב מוקדם של ההיריון, בשבוע 5-7. יחד עם זאת, אבחנה מוקדמת זו של הריון תאומים אינה מבטיחה לידת תאומים. מסתבר כי רק כ- 25% מהריונות אלה מסתיימים בלידת ילד חי אחד בלבד.  התאום השני שנצפה בסריקה "נעלם" ואינו נראה יותר בדרך כלל מהשליש השני להריון. למעשה מתרחשת הפלה של תאום אחד המתבטאת (אם בכלל) בדימום קל בלבד, או שמתרחשת ספיגה שלמה של העובר ללא סימפטומים קליניים. תסמונת זו נקראת "תסמונת התאום הנעלם".

מהלך ההריון – הריון תאומים, בהיותו הריון רב עוברים, נחשב הריון בסיכון. משמעות ההגדרה היא בפעולות שיש לנקוט על מנת לאפשר לאישה להגיע ללידה קרוב עד כמה שאפשר לשבוע 40.  להלן פירוט השפעות וסיבוכים הקיימים במהלך הריון תאומים (אימהיים ועובריים):

• הפלות – שיעור הפלות גבוה ומגיע לכ-20% מכלל ההריונות. ב- 20% נוספים מתרחשת הפלה של תאום אחד (ראה "תסמונת התאום הנעלם" לעיל).
• יתר לחץ דם הריוני – מופיע בכ- 20% מהריונות תאומים. (בהריון יחיד מופיע בכ-5% בלבד).
• לידה מוקדמת – השבוע הממוצע ללידת תאומים הוא 37. קיימת שכיחות של כ-40% מכלל לידות תאומים של לידת פגים (לפני השבוע ה-36 ומתחת ל-2500 גר' משקל היילודים). ככלל, משקל ממוצע של תאומים בלידה הוא 2500 גרם לעומת משקל ממוצע של 3300 גרם בלידת עובר יחיד.
• צירים מוקדמים – נוסף על העובדה שהרחם מגיע לגודל מתקדם בגיל היריון מוקדם יותר, ישנה גם שכיחות גבוהה יותר של מי שפיר (פוליהידרמניון) בהריונות תאומים. הפוליהידרמניון עלול לגרום לקשיי נשימה ולצירים מוקדמים.
• רעלת הריון – נפוצה בקרב הריוניות תאומים פי 4-6 יותר מאשר בהריון יחיד, וכשהיא מופיעה חומרתה גבוהה יותר.
• מומים מולדים – שיעורם כפול מאשר בכלל האוכלוסייה. תאומים ככלל סובלים לעיתים קרובות מטורטיקוליס (נטייה של הצוואר לצד אחד), מקלאב פוט (התעקמות של כף הרגל), פנים מעוכות או צוואר ירך שאינו במקום. גם שיעור מומי הלב המולדים גדול יותר בקרב תאומים.
• שיעור תמותה תוך רחמי – 5% בהריון תאומים לעומת 1% בהריון יחיד. שכיחה יותר בקרב תאומים מונוזיגוטיים.
• פער גדילה בין העוברים – discordant twins – מצב בו אחד העוברים מוערך בבדיקת US כמי ששוקל 25% פחות מהתאום השני (מהשבוע ה-32 ואילך). במצב זה שיעור התמותה התוך רחמית גבוה יותר והוא נפוץ יותר אצל תאומים מונוזיגוטיים.
• תסמונת העירוי בין תאומים – [twin to twin transfusion syndrome TTTS]- תופעה ייחודית להיריון מונוזיגוטי עם שיליה אחת, הווה אומר, קיים מעבר של דם וחמצן מהשיליה לעוברים וישנו גם מעבר (נורמלי) של דם בין העוברים עצמם. במקרה זה, החיבור של כלי הדם בין העוברים לשיליה איננו טוב, וחלוקת הדם בין שני התאומים אינה זהה, וכך נוצר עובר אחד קטן בעל נפח דם נמוך ועובר שני גדול בעל נפח דם רב. הסכנה האמיתית נשקפת דווקא לעובר הגדול. לרוב, מתן עירוי דם  לתאום הקטן יכול לאזן את מצבו, ואילו הגדול מפתח עומס על המערכות ועלול להגיע למצב של אי ספיקת לב. לעיתים אף קורה שעובר אחד מת ברחם ונשקפת סכנה לתאום השני. אחת מדרכי הטיפול הינו ניתוח בצריבת לייזר של השילייה וניתוק כלי הדם המשותפים. בכך הוא מסיים את מעבר הדם בין עובר אחד למשנהו, ומעכשיו והלאה העוברים ניזונים אך ורק מהדם והחמצן אשר השליה נותנת לכל אחד מהם בנפרד. במקרים קיצוניים, כאשר ישנו פגם בעובר הקטן (שלב מתקדם של התסמונת), מנתקים בניתוח את כלי הדם שלו וזאת על מנת לאפשר לתאום החי להשלים את ההריון. חלק מהמקרים מסתיימים אף בהפסקה של ההריון.

הערה: סכרת הריונית ואנמיה אמהית, סיבוכים אשר נטו לחשוב אותם לשכיחים יותר בקרב נשים עם הריון תאומים, הסתברו במהלך השנים ולאחר מחקרים כי שכיחותם לא גבוהה יותר מאשר אצל נשים עם הריון עם עובר יחיד.

היריון תאומים הוא אכן היריון ייחודי ומיוחד וככזה מצריך התייחסות אחרת שלך לעצמך ולהיריון שלך. זוהי הזמנה לשינוי באורח החיים שלך מתוך כוונה לייצר עבורך היריון קליל, בריא וממושך ככל שניתן.

ואלו הן ההמלצות שלי עבורך להיריון קליל ובריא–

• מנוחה ושכיבה בבית ("שמירת הריון") – בהריון תאומים הסבירות לאשפוז או לחילופין ההמלצה על שמירת היריון גבוהה מאד.
• מעקב US וביקורת אצל הרופא המטפל – בתדירות של אחת לשבועיים בשבועות 20-26.
• לחדול מעבודה מאומצת – מומלץ בין השבועות 28-34, בגלל הסבירות הגבוהה ללידה מוקדמת.
• ביצוע בדיקות ל"ד, משקל והמוגלובין – יעשה בתדירות גבוהה מהרגיל.
• תזונה ותוספי מזון– מומלצת תזונה קלורית עודפת בכ-300 ק"ג/קלוריות ליום כולל תוספת חלבונים, מינרלים וויטמינים, ומתן כמות גדולה יותר של תכשירי ברזל וחומצה פולית.
• צירים מוקדמים – חשוב שלאם תהיה מודעות גבוהה למצב הגופני, כך שבמקרה כזה ניתן יהיה לגלות זאת מוקדם ככל האפשר ולמנוע לידה מוקדמת. הסימנים של צירים מוקדמים הם: שלשולים, כאבים בגב התחתון, התכווצויות בבטן, לחץ באגן ותחושה אינטואטיבית

ובגדול, אני מזמינה אותך להקשיב לגופך, לעוברים שבתוכך ולקול הפנימי שלך. את מכירה את עצמך הכי טוב וזו הזדמנות שלך לתרגול הקשבה לקראת ההורות המורכבת הקרבה ובאה.

מוזמנת לשתף בחווית ההיריון שלך וכמובן לשאול שאלות ולהתייעץ.

שלך,

איילת