במהלך היום אנו נתקלים במצבים בהם הילדים מבקשים מאיתנו בקשות ואנו אומרים להם "לא". חלק מהתפקיד ההורי שלנו הוא לזהות מתי הבקשה של הילדים מבטאת רצון, ואז רצוי שניתן מענה בהתאם לנסיבות (נבדוק אם זה אפשרי או לא ובהתאם לכך נגיב), ומתי הבקשה מבטאת צורך. אם זיהינו שמאחרי הבקשה של הילד עומד צורך, עלינו כהורים לתת מענה לצורך – גם אם אמרנו "לא" לבקשה. בעזרת סיפור מאחת מקבוצות ההורים שהנחיתי, אדגים ואסביר את דבריי.

איך לומר לא?

לפני כשבועיים במפגש באחת מקבוצות ההורים אותן אני מנחה, התקיים דיון מעניין על הדרך להגיד לילד "לא". דיברנו על אירוע מסוים עם אחד הילדים ועל מספר דרכים להתנהל בו. הדגמנו מספר אפשרויות לפרש את אותו אירוע, וכיצד התגובה של ההורה משתנה בהתאם לרגש שמתעורר אצלו. בכל אחת מהאפשרויות – השורה התחתונה הייתה שההורה בכל מקרה אומר לילד "לא". אבל, וזה אבל גדול, הצורה שבה נאמרה המילה "לא" הייתה שונה, ולחלק מההורים היה קשה להבין, אם גם ככה הילד שומע "לא", מה זה משנה איך אומרים את זה?
ואז אחת ה…משתתפות נתנה דוגמה מעניינת ואני רוצה דרך הדוגמה הזו להסביר גם לכם מה יכול לעשות את ההבדל לילד כשהוא שומע לא:

דמיינו מצב שעובד בחברה מסוימת מקיים עם המנהל שלו שיחה בה הוא מבקש מהמנהל שלו העלאת שכר. לא ניכנס למה הביא אותו לבקש את ההעלאה, אלא נקבל את האירוע כמו שהוא. למנהל אין אפשרות לעלות לו את השכר. כלומר השורה התחתונה – העובד יוצא מהשיחה בלי תוספת שכר. ובכל זאת, המנהל יכול לחשוב על כמה דרכים להגיד לעובד שלו "לא". אפשרות אחת, פשוט לומר לא. (תמיד אפשר להוסיף גם "הגזמת לגמרי" או "לא ממש מגיע לך", אבל בואו נשאיר את זה כך). העובד יוצא מהשיחה בלי תוספת שכר, וגם עם תחושה שהמנהל שלו לא רואה אותו.

לעומת זאת, תחשבו על המצב הבא: המנהל יודע שאין לו אפשרות להעלות לעובד שלו את השכר, אבל הוא מבין שמאחורי הבקשה יכולים להיות צורך כלכלי ו/או צורך פסיכולוגי – העובד רוצה להרגיש מוערך, שרואים אותו ואת העבודה הקשה והמסורה שלו, ומבחינתו העלאת השכר תהיה הדרך שלו להרגיש מוערך וראוי. אם המנהל מזהה צורך כלכלי, הא יכול להוסיף משפט אחד, שיוציא את העובד בלי תוספת שכר, אך עם תחושה אחרת לגמרי, מה שלא פחות חשוב בעבודה: "אני מבין אותך, כרגע אין לי אפשרות לתת לך העלאת שכר, אבל אני מבטיח שברגע שאוכל אעשה זאת" (זוהי רק דוגמה כמובן, המנהל לא יבטיח אם ידע מראש שלא יעמוד בהבטחה, אבל יגלה הבנה ואמפתיה למצב). אם המנהל זיהה צורך פסיכולוגי, הוא יגיד לעובד שלו לא, אבל ייתן לו מענה לצורך שלו. כבר באותה שיחה הוא יכול להגיד כמה מילים טובות על עבודתו, שהוא מאוד מעריך אותו ואת תרומתו לחברה, וגם אחרי השיחה, בכל מיני הזדמנויות הוא יכול לגרום לעובד שלו להרגיש מוערך ומשמעותי. אז נכון ששכר לא יצא לו מזה, אבל התחושה שרואים אותי, שאני שווה ומוערך – שווה הרבה. גם לעובד וגם למנהל.

בקבוצות ההורים שלי אני מלמדת את ההורים לזהות את הצרכים הפסיכולוגים של ילדיהם, לדעת לזהות מה עומד מאחורי כל התנהגות של הילדים, איך להגיב נכון ואיך לתת מענה נכון לצרכים שזיהו. ילד שיקבל מענה נכון ישתף פעולה עם הוריו וירגיש בעל ערך.

______________

ענבל עובדיה, הנחיית הורים, 0544376911