לנו כהורים, המון כוח בידיים. הרבה יותר כוח ממה שאנחנו מדמיינים. כל כך הרבה כוח עד כדי כך שחלק מהילדים שמאובחנים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, מאובחנים כך בעיקר בשל התנהגות ההורים שלהם.

כן, זה משפט חזק מאוד. אבל אני רואה זאת לנגד עיני בפועל, מדי יום.

יתרה מכך, ההתנהגות של הילדים יכולה להשתנות דרסטית, בזכות שינוי התנהגות ההורים כלפי הילדים, באופנים מסוימים. אני אסביר למה אני מתכוון, ובהמשך אתן לכם גם טיפ יעיל ופשוט במיוחד, שיעזור לכם לראות שינוי גם בבית שלכם.

זה לא סוד שהתגובות שלנו ההורים, דרך החינוך שלנו והאופן בו אנו מתייחסים לילד, משפיעים עליו.

דוגמה: פעם הגיע אלי לקליניקה ילד שאובחן עם קושי לימודי ובעיות קשב וריכוז. שאלתי אותו מתי הוא מכין שיעורים והוא ענה לי שהוא לא מכין שיעורים. כבר שנים שהוא לא מכין שיעורים. לא מתחשק לו, קשה לו, לא מתאים לו. ההורים שלו חיזקו ואמרו לי שהם לא מצליחים לגרום לו להכין שיעורים. אותו ילד מגיע למחרת לכיתה ללא שיעורים, לא מצליח לעקוב אחרי שאר הכיתה, מאבד את הקצב, מוותר על הניסיון ומתחיל להתעסק בדברים אחרים. לפטפט, לחלום, להפריע… כל ילד והדרך שלו. מכאן ועד ההמלצה של המורה לאבחן קשב וריכוז הדרך קצרה.

אצל לא מעט ילדים רואים התנהגות כגון: קוראים לו והוא לא עונה, לא קשוב, לא משתף פעולה. הרבה פעמים נוטים להסיק כי קיימת בעיית תקשורת, רצים להפרעות קשב וריכוז כשבפועל כל ההתנהגויות האלו יתכן שנובעות מגבולות שאינם ברורים דיים, מהיעדר סמכות הורית או מהתנהלות לא נכונה או לא מודעת שלנו, ההורים.

הפתרון יכול להיות פשוט, אפקטיבי ומהיר. באמצעות הצבת גבולות ברורים ונכונים, באמצעות שיקום הסמכות ההורית ובעזרת הדרכה נכונה להתנהגות בבית מול הילד, התנהגויות בעייתיות משתפרות משמעותית. אפשר לראות שיפור בלימודים, שיפור בריכוז, שיפור בהתפרצויות זעם ותאמינו או לא, גם שיפור בתקשורת בין ההורים לילדים.

כן, דווקא בזכות הצבה ברורה של גבולות. הילדים עצמם מספרים לי עד כמה הגבולות האלה חשובים להם וכמה עוזר להם לדעת איך להתנהג כשהם יודעים שמילה של ההורים זו מילה.

הבטחתי לכם טיפ:
כלי שיעזור לכם לעשות סדר גם אצלכם בבית. פשוט להפליא ויעיל ביותר. החוכמה האמיתית היא להתמיד וכאן טמון האתגר הגדול שלכם. אני מציע לכם לייצר לו"ז קבוע שמחייב את הילד להכנת שיעורי בית בשעה מסוימת ביום. כל בית וכל ילד בהתאם לשעה הנוחה לו – מיד אחרי הלימודים, אחרי תכנית טלוויזיה אהובה או בסוף היום – אבל שעה אחת שבה לא עושים כלום מלבד שיעורים. ולעמוד בזה! בלי חריגים, בלי חברים, בלי מחשב, בלי טלוויזיה. הכל כבוי וסגור. אם אין שיעורים – נהדר! אפשר לנצל את השעה הזו לקריאת ספר, לשיחה או לחזרה על חומר לא מובן.
קבעו יחד עם הילד את השעה ועמדו בה. מותר לילדים לקטר, מותר להם להתעצבן ולכם מותר להתעלם באלגנטיות מהעצבים ומהקיטורים, אבל לשבת ללמוד הם צריכים.

וודאו שהילד יודע שאתם זמינים לעזור לו במהלך השעה הזו וצרו לו סביבה נעימה ורגועה ללמוד בה, אבל אל תוותרו על השגרה החדשה הזו.
אם תהיו נחושים מספיק, סמכותיים מספיק ותבהירו לילד שאלה הכללים החדשים בבית, העניין יתבסס במהרה ויהפוך לטבע שני. המריבות על שיעורי הבית יפסקו, יפסיקו הנדנודים, האיומים, העונשים והתחנונים. ובעיקר, הילדים יתחילו להבין מה קורה בכיתה, יעקבו טוב יותר אחרי החומר וישפרו את ההישגים הלימודיים שלהם.

כלומר, יתכן שיכול להיות שניתן לפתור חלק מההתנהגויות ומבעיות הקשב והריכוז של הילדים, באמצעות הדרכה נכונה שלכם, ההורים. גם אם יש בעיה אובייקטיבית, היא תמיד יכולה להשתפר אם נדע איך להתמודד איתה נכון בבית. ראיתי את זה עובד בצורה מדהימה באלפי בתים.