חופשת פסח בלי הילדים… – איך להתכונן?

הפעם הראשונה היא תמיד מרגשת. כמעט בכל דבר היא גם בלתי נשכחת: הציפייה, הפנטזיה, ההכנות. אבל זהו, דיברתם על זה כל כך הרבה זמן, חיכיתם לתזמון המושלם,  הילדים קיבלו נאום על חשיבות זמן אמא-אבא ועל זה ש"בטוח יהיה לכם מאד כיף עם סבא-סבתא" ושוב "הגדתם להם" את כללי המותר והאסור (שהם מדקלמים יפה בעל פה אבל משהו במימוש משתבש איכשהו…). מן הסתם, השארתם רשימות בעשרות סעיפים על המקרר, כולל טלפונים של הרופא, הרוקח, השכנה, הגננת, המורה ושל המלון. למרות שיש לכם נייד. שניים. ושלשה מטענים. שיהיה. ויאללה, זה קורה. בפעם הראשונה אתם יוצאים לחופשה זוגית, לא משפחתית, זוגית. את והוא. נטו. בלי הילדים….

המכונית מזנקת בהתרגשות של חופש המצפה ממש מעבר לסיבוב, עדיין לא לגמרי שחררתם אבל זה יבוא. תיכף תשאירו הכל מאחור ותוכלו להיכנס למוד אחר, להתחבר שוב לשקט, לקום שוב מהמיטה בבוקר כשמתחשק ולא כשמישהו צועק באוזן "אבא קקי!" או שואל בלחישה כדי לא להעיר אותך (!?) אם אפשר לקחת את האייפד ולשחק קצת….

אבל משהו משונה קורה לכם.  אחרי יום, אולי יומיים או יותר, אחרי שגמרתם לקשקש ולשתוק ולרכל ולהתפעל מהשקט ומהכיף שבלישון שנ"צ רצוף שכזה ולפנטז שיכולתם בקלות לגור כאן איזו תקופה ולומר בקול כמה כיף שההורים שלך יכולים לשמור על הילדים ושהם בטח יסתדרו… פתאום, אתם שמים לב שמלבד מזוודה ורשימת קניות עוד משהו הצטרף לחופשה הזו שלכם. פתאום הכל מזכיר ודומה, פתאום הלחלוחית  בעיניים כשאת שומעת את הקול המתוק שלהם בטלפון. קוראים לזה…. געגועים. כן, מסתבר, שגם אנחנו  ההורים, יכולים לפתח סימפטומים של קשיי פרידה.

אז הנה, 5 כללי עשה ואל תעשה להתמודדות עם קשיי פרידה מהילדים כשאתם בחופשה זוגית:

1. לסמוך על מי שאיתם –  רבים הסיכויים שאמא שלך תאפשר לילדים דברים שאת בדרך כלל לא מוכנה לשמוע עליהם וייתכן מאד שהבייביסיטר שלהם תתן להם לראות סרט עד מאוחר למרות שביקשת מאד שתקפיד על שעות השינה שלהם. ככה זה, אתם בחופש וגם הילדים קצת…  אבל חשוב מאד שתרגישו ותוודאו שהאדם שבחרתם לשמור על הצאצאים שלכם אוהב אותם, מכיר אותם ושיש לו מערכת יחסים טובה איתם, שיש בה אמון הדדי, דאגה וסמכות כדי שהילדים שלכם יחושו שהם בידיים בטוחות.  וחוץ מזה, שחררו אותם לחוות מציאות אחרת, "ליהנות" מחוקים וכללים אחרים ממה שהם מכירים. אולי לא בהכל, כי מה שחשוב לשמר – חשוב לשמר…. וזה אומר בעיקר סדר יום שיש בו רצף ומעברים מוכרים מסיטואציה לסיטואציה. אבל אם הם רוצים להגמיש קצת, לשנות קצת, לפתח יצירתיות באשר לסגנון ארוחת הערב ("מה?!" אמא שלך תאמר לך אח"כ "בפנקייק יש את כל אבות המזון!"), תפרגנו להם.
2. מותר להודות, וזו בהחלט לא בושה – שאת מתגעגעת לילדים שלך. והי, אבא, יודעים שגם אתה, למרות הפאסון! זה מתגנב פה ושם וזה בסדר ונורמלי. אבל בבקשה לא  לשאול אותם בטלפון אם הם מתגעגעים אליכם. ראשית, כי ברור שכן. אפילו אם הם יגידו שלא, כי הם כועסים שנסעתם או שהם כועסים בכלל על משהו שלא קשור אלייך. שנית, זה סתם מחזק את רגשות האשם שאולי צצו לך בדבר החופשה הזוגית שסוף סוף פרגנתם לעצמכם. געגועים הם חלק טבעי כשאנחנו נפרדים מאדם אהוב שאליו אנחנו קשורים כל כך. זה משמר לנו זכרון וחוויה ועוזר להחזיק את הקשר גם כשאין מגע ומבט עיניים מוחשי. זה תרגול חשוב לילדים שלך המסייע לחזק את השריר (מה איזה? האיפוק!) ולהבין את המשמעות של זמניות ורצף של מערכות יחסים בחייהם. כך, גם בעתיד, הם ידעו שאפשר למתוח את החוט ביניכם מבלי לחשוש שיתנתק ותמיד יחושו שאתם קיימים בשבילם (אפילו כשישכחו להתקשר במשך איזה חודש מדרום אמריקה…).
3. לא לתחקר אותם על מה שקרה (מה?! שפכתם מיץ על הכורסא החדשה? סבתא נתנה לכם לאכול גלידה בסלון?). תקריות יקרו, אירועים יצוצו, מריבות, צעקות, משהו ישבר, מישהו ייפול, כולם יבכו מתישהו. כך שאולי זו הזדמנות להעביר להם מסר שאתם סומכים עליהם, שהן בוגרים דיים להתמודד עם מה שמתרחש מבלי לחוש צורך לדווח לכם על כל פיפס. שהם יכולים לקחת אחריות, לעזור ולשמור אחד על השני מבלי שעיניכם הפקוחה תצפה בהם מכל פינה בבית. וכן, שהם גם יכולים להיעזר במבוגר אחראי אחר אם צריך. ואתם אפילו לא תדעו שהיתה בעיה ונפתרה.
4. תתקשרו להגיד לילה טוב. לא ב20:00 כשהם עייפים מידי ואולי הצליחו לשכוח רגע לפני השינה את עובדת היותכם רחוקים. תתקשרו לפני ארוחת ערב כשהם עדיין ערניים מספיק לקשקש איתכם ולספר על משהו מעניין שקרה היום בגן או בביה"ס ועדיין עסוקים בעניינים שלהם כדי שהשיחה לא תקבל מימד של השתפכות והתבכיינות, מה שתמיד קורה כשהראש שלהם כבר בדרך לכרית. לעומת זאת, שיחה נעימה וחיובית דווקא תשמח אותם ותעניק להם תחושה טובה לקראת הלילה.
5. לא להתפתות להיכנס למריבות שלהם מרחוק, כי אין סיכוי שבאמת תבינו מה קרה ומי התחיל עם מי (מה זה משנה?!) ומי חטף אחרון (כי זה תמיד נגמר בבכי אבל לא תמיד מי שבוכה אחרון הוא גם זה שצודק…). וגם לא להיכנס איתם לעימותים על דברים כמו לסדר את התיק בערב ולא בבוקר או להתרחץ לפני ארוחת ערב או אחריה. כי מה לעשות, כשאתם רחוקים – אתם רחוקים. וההתעקשות שלכם רק תגרום לכולם הרגשה רעה, כיוון שאין לכם ממילא שום יכולת לשלוט במה שבסוף הם בוחרים לעשות. רק לקוות, שהם למדו מכם ויודעים מה מותר ומה לא מקובל ושגם הם, ממש כמוכם, רוצים פשוט להרגיש קצת… בחופשה.

יאללה, צאו לדרך ותעשו חיים!

ושתהיה לכם חופשת פסח מהנה…

שלכם,

עירית חן-מלמד

אמא ( שחזרה לא מזמן מחופשה קצרצרה ובכל זאת מודה שהצליחה להתגעגע….)

מנחה ומדריכה אימהות ותינוקות אחרי לידה

אנימא-מקום של אימהות/ביתן אהרון/052-2580462

קבוצות לאמהות ותינוקות/ליווי התפתחותי/עיסוי תינוקות/פילאטיס בהריון ואחרי לידה/הרצאות