גירושין מהווים משבר לא פשוט בחיי הבעל והאישה כאחד. הפסיכולוגיה מתארת את משבר הגירושין כשני רק למוות של אדם קרוב, ואין ספק כי כמו בכל משבר לוקח זמן להתאושש, לאסוף את השברים וליצור משהו חדש.

כשמדובר בבעל ובאישה, שניהם מבוגרים, בעלי חוזק אישיותי ויכולות שפיתחו במהלך החיים, אופיים ואישיותם כבר התגבשו ובין אם יקח להם יותר זמן או פחות- הם יתאוששו מהגירושין.

אולם, מה עם הילדים של אותם זוגות מתגרשים? איך הם חווים את הגירושין ומה יש ביכולת ההורים לעשות למענם, ולמען צמצום ההשלכות של הגירושין עליהם?

תתפלאו אולי לשמוע אבל אחד הדברים המשמעותיים למידת הנזק וההשלכות שייגרמו לילדים מהגירושין- הינו הדרך בה בחרו הוריהם להתגרש !!

אבל לפני שניכנס ל"דרך" בואו נבין איך משפיעה תקופת הגירושין על הילדים:

במהלך השנים נעשו מחקרים רבים בנושא, ואחד הדברים המשמעותיים שהוכחו בכולם היה שככל שהעימות בין ההורים קשה ומכוער, כך יהיו ההשלכות על הילדים שליליות יותר ואף הרסניות.

מחקר שנערך בשנת 1991 על ידי החוקרים Amato  ו-Keith -‏  בחן תוצאות של יותר מ- 90 מחקרים מוקדמים יותר שנעשו בנושא, והעידו שלילדים שהוריהם התגרשו אלו היו יותר בעיות התנהגותיות וקשיים במסגרות החינוכיות, הם אופיינו כבעלי תפיסה עצמית שלילית וביטחון עצמי נמוך, מה שהוביל לרוב לבעיות חברתיות.

עוד העלה המחקר כי ככל שרמת המאבק של ההורים היתה חריפה יותר, ומאבק הגירושין היה ארוך יותר, כך גם ההשפעה על הילדים היתה קשה יותר, והבעיות מהן סבלו היו ברמה עמוקה יותר והצריכו תהליך התמודדות ארוך של הילד.

גם ממחקריה של ד"ר ג'ואן קלי בנושא זה עלה חד משמעית כי עוצמת סכסוך זוגי גבוהה שווה בהכרח לסיכוי גבוה למשבר חריף אצל הילד עד רמת בעיות דיכאון ובעיות התנהגותיות קשות.

למעלה מכך- ככל שהסכסוך בין ההורים היה סביב הילד והוא הפך להיות מושא הסכסוך, כך גדלה ההשפעה השלילית עליו; כמו כן ככל שמידת האלימות המעורבת בסכסוך גדלה – גדל הסיכון להשפעה שלילית על הילדים.

לעומת זאת, הורים שהפגינו מסוגלות זוגית (גם אם לא מלאה) לפתרון הסכסוך ביניהם, הפחיתו את רמת המתח והחרדה של הילדים.

היקלעות הילד למוקד הסכסוך בין הוריו מוגדרת כאחד מגורמי המתח והקושי המרכזיים עבור הילד, בתקופה לא פשוטה עבורו כלל, אשר בה עליו להסתגל למצב החדש שנוצר לאחר הגירושין.

גישור לגירושין מפחית דרמטית את הנזק לילדים !

הסיכוי למשבר ונזקים כאלו אצל הילדים, פוחת באופן משמעותי כשמדובר בהורים שמתגרשים בהליך גישור, שבאופן טבעי מפחית את עוצמת הקונפליקט, ההסלמה, הקיצוניות והמתחים, ביחס לאלו שנוצרים כמעט אוטומטית בניהול הליכים משפטיים.

בהליך גישור אין "מירוץ סמכויות" ואין מרדף אחר החלטות של הערכאות המשפטיות, ולכן כבר כתוצאה מכך מופחתת מידת העימות בין בני הזוג ביחס לעוצמתה בעת ניהול הליך משפטי.

גם התקשורת הישירה בין בני הזוג בגישור, שמתקיימת בסיועו של המגשר, להבדיל מתקשורת רק בין עורכי הדין בהליך המשפטי- מועילה ביותר לשמירת הסכסוך על אש נמוכה יחסית.

עבור ילד שהוריו מתגרשים, לראות אותם מצויים בהידברות זה עם זו הינו דבר משמעותי אשר נותן לו תחושת יציבות, ההורים נראים מבחינתו כמגובשים והוא חווה אותם כשומרים על טובתו וצרכיו.

בעת הליך הגישור באופן טבעי ההורים לא מחפשים להשתמש בילד כמתווך ביניהם ומעביר מסרים, שכן קיימת תקשורת ישירה, ואת הקשיים בתקשורת פותרים בסיוע המגשר, במקום למלא את הילד בכעסים ההדדיים.

בנוסף, במהלך הגישור ההורים מקבלים יחד החלטה מתי לספר לילדים על ההחלטה להתגרש ומתי לבצע את הפרדת המגורים הלכה למעשה, ולכן לא נור מצב בו הילד שמע זאת מהורה אחד בצורה שמסיתה אותו נגד ההורה השני.

לעיתים בני הזוג אף מחליטים בתחילת הגישור לא לספר לילדים דבר עד שיגובש הסכם גירושין סופי, וכך נחסכת מהילדים תקופת חוסר היציבות, סימני השאלה ותהייה לגבי "איפה נגור", "האם אעבור בית ספר או אשאר בסביבה המוכרת" ועוד.

לאחר חתימת ההסכם יושבים ההורים עם הילדים ומסבירים את ההחלטה ביחד ותוך שמירה על חזית אחידה ויציבה מול הילדים, ומאחר וההסכמות כבר גובשו יש ביכולתם של ההורים לתת לילדים כבר בשיחה זו, תשובות לגבי השלבים הבאים של הפרדת המגורים, האם משנים סביבה, בית ספר, וכל הנובע מעצם גירושיי ההורים.

בנוסף לכל זאת, הרי שכאשר ההורים מתגרשים בהליך גישורי והסכמי הרור לנו שהילד מקבל סוג של דוגמא אישית מהוריו לגבי איך לפתור סכסוכים ! העובדה שעובר מסר שבעיות לא חייבות להיפתר במלחמה אלא יש גם דרך אחרת, בשיתוף פעולה, בצורה יצירתית וללא נקמה ורצון להזיק לאחר- היא בעלת ערך גבוה לאין שיעור, לחיי הילד עכשיו וגם בעתידו כבוגר.