לאחרונה הרבה הורים פנו אליי עם שאלות בנוגע לבדיקת גבולות והרדמות ארוכות וקשות של פעוטות בני שנתיים ומעלה.

ההורים מתארים סיטואציות בהן כל הרדמה בערב אורכת המון זמן ומלווה בבקשות אינסופיות מצד הילד ומאבקים (ארוכים ומייגעים) מצד ההורים שילך לישון .

מכירים את זה שממש בשנייה האחרונה אחרי שהילד כבר במיטתו ורק נשאר ללכת לישון –  הם נזכרים בהכל חוץ מללכת לישון ? " אמא-אני צמא"  "אמא-יש לי פיפי"  "אבא-אפשר עוד חיבוק?"  "אפשר עוד שיר / סיפור אחד ודי"  "אפשר שתשבי איתי ?"  – ועוד ועוד בקשות שלא נגמרות.. ובזמן הזה עולות שאלות אצל הורים – למה זה קורה? ומה אני יכול/ה לעשות כדי לשנות את המצב הזה??

למה זה קורה ?  ילדים בגילאים האלו בודקים גבולות בכל רגע נתון ובעיקר במקומות שהגבול לא לגמרי ברור להם – לרוב בשעות הערב והלילה זה זמן שההורים כבר עייפים וישנו סיכוי גדול שייענו מהר יותר לדרישותיו של הילד ולכן מבחינתו הכי "משתלם" לו לבדוק בזמן הזה את ענייני הגבולות שוב ושוב .

אז החלטתם לשנות את פני הדברים.. איך עושים זאת ? עם מה מתחילים?

1. עקביות ומחזוריות בפעולות שלכם מולו – עקביות חשובה בכל גיל ועל אחת כמה וכמה בגילאים האלו כאשר עניין הגבולות נבדק באופן משמעותי ומתקיימת "חקירה" מצד הילד אודות מה מותר ומה אסור – כאשר התגובה שלכם בערב מול הילד תהיה פעם כך ופעם כך ולא באופן עקבי וקבוע בכל פעם מחדש – הוא לומד שאם הוא מתעקש מספיק (כל ילד ודרכו שלו להתעקש) בסוף יוותרו לו ולכן ימשיך לנהוג כך – כי תמיד קיים ה"אולי" מבחינתו , ועל כן "שווה לו" הניסיון או הניסיונות האלו שוב ושוב . במידה והחלטתם לעשות שינוי ולא להיענות לכל דרישותיו מרגע ההרדמה – עליכם להחליט מראש שאתם רוצים ומסוגלים לעמוד במילתכם מולו ובמשך כמה ימים ברציפות לא קיימת עבורכם האופציה "להישבר"  (כי אתם עייפים, כי נמאס לכם, או כי אתם רוצים כבר לצאת מהחדר "ולגמור עם זה"..) – לאחר מס' ימים רצופים כאלו של עקביות ומחזוריות בפעולות ועמידה במילתכם מולו שוב ושוב הילד יבין אתכם טוב יותר וישתף פעולה ולאט לאט המעורבות שלכם בתהליך ההרדמה תלך ותקטן.
2. יציאות מהמיטה – במידה והילד שלכם יוצא מהמיטה לאחר שיצאתם מהחדר (בערב או במשך הלילה) ואינכם מעוניינים שיישן במקום אחר מלבד המיטה שלו-  החזירו אותו בכל פעם מחדש  (גם אם בהתחלה יידרש מכם לעשות זאת שוב ושוב) עם כמה שפחות הסברים באותו הרגע אודות מדוע אתם מחזירים אותו כעת למיטה ("אתה זוכר שדיברנו על זה שעכשיו זה זמן לישון?"  "זוכר שאמרתי שכבר לא יוצאים מהמיטה ?"  וכו' ) – ללא נזיפות ללא כעס , ועם כמה שפחות דיבורים מצידכם.. ברגע שתחזירו אותו כך שוב ושוב לאותו מקום ברוגע ובשלווה הילד ילמד דרך הפעולות שלכם שהדבר הטוב ביותר עבורו בזמן הזה זה אכן להיות במיטה ושעדיף לו פשוט ללכת לישון ולאט לאט יצא פחות ופחות מהחדר.
3. שיחות עידוד והכוונה אודות ענייני שינה – שבו עם ילדכם במהלך אחה"צ או כשאתם אוספים אותו מהמסגרות (ולא רגע לפני השינה) ודברו איתו על מה שקורה במהלך ההרדמה שלו. זיכרו שהוא כבר יחסית גדול ולכן מסוגל להבין אתכם טוב יותר מאשר כשהיה תינוקי קטן.. במידה והילד שלכם כבר מדבר באופן שוטף -נסו לברר ממנו מה הסיבה (או סיבות ) שהוא מתנהג כמו שמתנהג לפני שנרדם – אולי הוא יספר לכם שהוא מפחד ממשהו ולכן מבקש את הנוכחות שלכם? (ואז ניתן למקד את ההתייחסות לפחד ולעזור לו להתגבר עליו ביתר קלות ) שתפו אותו בכך שאתם סומכים עליו ויודעים שהוא מסוגל ויכול לשתף איתכם פעולה ושאתם יודעים שהוא יצליח להירדם ללא קושי ובכך לתת לו תחושה של מסוגלות וחוזק.  חיזרו על השיחות האלו במשך כמה ימים שוב ושוב , השתדלו שיהיו קצרות וממוקדות כדי לא לעייף ולהעמיס על הילד – וכך הילד שלכם יקבל מכם מסר עקבי שהוא מסוגל ויכול ולאט לאט זה יחלחל ויהפוך להיות למשנתו הקבועה.

כאשר אתם ניגשים לשינוי שכזה – קחו הרבה אוויר והשתדלו לשמור על רוגע , קחו בחשבון שיכולים להיות מס' ערבים לא פשוטים – אך במידה ותהיו עקביים לאורך ההרדמה במשך מס' ימים רצופים ותכוונו את ילדכם שוב ושוב לאותו הכיוון ובאותה הדרך- תוכלו לראות שלאט לאט הילד שלכם יקבל את זה בקלות יותר ויירדם מהר יותר – ואת זה אני אומרת באחריות מלאה 🙂

בהצלחה !