האופן בו הורים מסבירים לילדים את הסיבות לאירועים חשובים בחיי הילדים, משפיע על תפישותיהם העצמיות של הילדים, בעיקר בתחום החברתי. – זהו אחד הממצאים המעניינים שעלו במחקר התיזה שלי

מה זה אומר אתם שואלים?

סגנון הסברי הוא מונח מתחום הפסיכולוגיה החיובית. הוא מתאר את האופן שבו אנחנו מסבירים לעצמנו מה שקורה לנו. זהו רצף, שבקצהו האחד סגנון אופטימי ובקצהו השני סגנון פסימי. סגנון אופטימי נמצא קשור מחקרית להצלחה של ילדים ומבוגרים בתחומים שונים כמו החברתי והאקדמי, הערכה עצמית גבוהה, שביעות רצון כללית בחיים. ולהפך – סגנון פסימי קשור לבעיות התנהגות, דכאון, חרדה, וחוסר הצלחה בתחומים שונים כמו אקדמי וחברתי.

אנשים עם סגנון הסברי אופטימי

נוטים להסביר לעצמם ארועים שליליים שקורים להם כך: זה יעבור ויחלוף, בדרך כלל קורים לי דברים טובים,  זה לא משפיע על כל חיי אלה רק על התחום שבו קרה האירוע, יש הרבה סיבות למה קרה האירוע שלא קשורות אלי. אני לא אשמה בלעדית (או לא אשמה בכלל) בכך שהארוע קרה.

אנשים עם סגנון הסברי פסימי

נוטים להסביר אירועים שליליים כך: אני בעיקר אשמה בכך שזה קרה, זה מערער את כל תחומי חיי ומשפיע עליהם, וזה ימשך ולא יעבור כי קורים לי בדרך כלל הרבה דברים רעים ומעט דברים טובים שחולפים.

נמצא שילדים דחויים חברתית נטו להסביר את הדחיה בסיבות קבועות (ימשך תמיד), ואת הצלחתויהם בסיבות חיצוניות (הצלחתי להתקבל למשחק כי היה לילדים מצב רוח טוב). סגנונם ההסברי פסימי.

אחד הגורמים העיקריים להתפתחות תפישות עצמיות וסגנון הסברי אצל ילדים, הם הסברי ההורים הנשתלים ישירות בקוגניציה הילדית. ילדים מפנימים אוטומטית בגיל צעיר את ההסברים שהם מקבלים ממבוגרים משמעותיים. אם הם חוו דחיה חברתית למשל, ומספרים על כך להורים, והורים נוטים אוטומטית להאשים אותם על כך הם מפנימים זאת. "אתה ילד מעצבן ואף אחד לא סובל אותך כי אתה חסר סבלנות לאחרים ונוטה להרביץ". לכן רצוי לאזן את התמונה כשהילד חווה אירוע שלילי ולחפש כל מיני סיבות לכך שהארוע קרה (הילד השני לא התכוון או היה במצב רוח רע ולכן דיבר אליך לא יפה, יכול להיות שאתמול הוא נפגע ממך וכדאי לברר זאת). להדגיש את חד פעמיותו של הארוע (זה קרה אבל זה לא אומר שזה ימשיך) ולהגביל את השפעת הארוע לתחום מסויים ("זה שלא הצלחת במבחן בחשבון יכול להיות בגלל שלא התכוננת. במבחן אחר ובספרות אתה מוציא ציונים טובים. רבת עם סיגל אבל תראי איך סיון ויותם אוהבים לשחק איתך. ייתכן שמחר כדאי לנסות להזמין את סיגל").

בעיקר חשוב לא להנציח את סיבת הכשלונות. לא לייחס אותם לאופי ולתכונות הילד מאחר וזה נטמע בו והוא מתחיל להתייחס לעצמו במונחים שליליים (אתה עצלן, מעצבן, קשה לסבול אותך, תתבייש לך, אתה נודניק ובכיין, אתה ממש לא מתחשב באף אחד, אתה לא טוב בחשבון).

לעומת זאת, הצלחות חשוב כן לייחס ולהסביר באמצעות תכונות הילד. כך ניצור אצל הילד חשיבה אופטימית, הקשורה מחקרית להישגים, למקובלות חברתית ולהערכה עצמית גבוהים.

___________

מאיה ישראלי, טיפול רגשי בילדים באמצעות משחק, 050-594-3951