למנדלה אין גבול מוגדר מראש.המנדלה נוצרת על ידי הרחבת הגבולות של עצמה- היא נוצרת בשלבים, בכל שלב, נוצר גבול חדש שאותו יש לפרוץ כדי להמשיך הלאה, אל עבר הגבול הבא, ורק מי שמצייר את המנדלה הוא זה שמחליט היכן להציב לה את הגבול הסופי. אחרת היא הייתה מתרחבת ומתרחבת…עד האין סוף.

גם אני בוחרת להציב את הגבולות, כשאני מציירת מנדלות, מהרגע הראשון שבו ניגלה לי עולם המנדלות, מצאתי את עצמי בוחנת את הגבולות בכל פעם מחדש, האם אלו הגבולות שלי שמשתנים? או של המנדלות? האם להמשיך ולפרוץ אותם? או לעצור? כמו שאתם מבינים, גיליתי שגם לשאלות שלי אין גבול…

הבנתי שמנדלות יכולות לצמוח כל עוד אמשיך להצמיח אותן ופתאום התחשק לי לצייר מנדלה אין סופית, כזו שגודלת ומתפתחת עד לאין סוף. כמובן שזו מחשבה תיאורטית בלבד וכמה טוב שכך, כי אחרת לא הייתי יכולה למצוא את הגבול המדוייק שבו אתחיל ליצור את מנדלה הבאה.

עכשיו אולי אתם תוכלו לעזור לי להבין, מה בדיוק הכוונה כשאומרים "עברת את הגבול"… ? האם לעבור את הגבול זה משהו רע או משהו טוב? האם הגבול של משהו אחד הוא גם הגבול של האחר או שבעצם זו ההתחלה?

אני עדיין מחפשת את התשובות וממשיכה לצייר, מצרפת לינק לסרטון – בו תוכלו להתרשם מהמנדלות שלי עם גבולות או בלי, זו הבחירה שלכם :).

שלכם בידידות

_____________

מיכל אייל טרויהרץ