פיתוח דימוי עצמי בקרב ילדים
להורים
פיתוח דימוי עצמי בקרב ילדים:
דימוי עצמי", מבחינתי הוא אבות היסוד של החינוך. הוא האמצעי, הוא המטרה והוא הכלי באמצעותו נשפיע על הצמחת בוגר יציב ואיתן.
"דימוי עצמי" (Self image) הוא מושג מרכזי בכל תיאוריות האישיות המתאר את אמונות ועמדות הפרט כלפי עצמו. מה הפרט חושב על עצמו. איך הוא "מחשיב" את עצמו.
הספרות מייחסת למושג דימוי עצמי שמות רבים ביניהם תפיסה עצמית, תאור עצמי, מושג עצמי, הערכה עצמית אך כולם מתייחסים לתפיסתו הספציפית של כל אדם את מאפייניו ואת התנהגותו. התנהגות זו נרכשת באמצעות אינטראקציה חברתית. כל אינטראקציה חברתית תורמת לפיתוח הדימוי העצמי. אינטראקציה חיובית תוביל לדימוי עצמי חיובי ואינטראקציה שלילית תוביל לדימוי עצמי שלילי. הדימוי העצמי הוא זה שבונה את בסיס הביטחון והאמונה של הילד בעצמו והוא זה שיאפשר לו להתנהל ביציבות עם בגרותו.
כאמור, קיימת חשיבות לאינטראקציה החברתית בתהליך גיבוש הדימוי העצמי. הדימוי העצמי הוא מבנה חברתי הנוצר מתוך היחסים והתקשורת של הילד עם סביבתו כך שניתן לדבר על "ראי העצמי". איך אני רואה את עצמי. איך אני מתייחס לעצמי. דימויו העצמי של הילד נוצר כשהוא מתבונן באחרים המשמעותיים כ"מראה חברתית" ומברר כיצד הם תופסים אותו. האופן בו הילד תופס את הערכתו של האחר כלפיו מעורר בו רגשות אשר משפיעים על אופיו של הדימוי העצמי ועל יציבותו לאורך שנים. ככל שהאחרים יותר משמעותיים, כך לסוג התייחסותם אל הילד תהיה משמעות רבה יותר בעיניו.
במילים פשוטות, דימוי עצמי הנו הדעה שיש לך על עצמך. בין אם אתה חושב שאתה טוב, רע, חכם, או חסר תקווה, סביר להניח שחוויות ראשוניות ומוקדמות בנו את בסיס הדימוי העצמי שלך.
ההתפתחות של הדימוי העצמי מתחילה עם היוולדו של התינוק בהתאם לסיפוק צרכיו. תינוק מסופק, אינו מתוסכל ומצב רוחו טוב, וכך גם תפיסתו את סביבתו, ותינוק שצרכיו אינם מסופקים מרגיש מתוסכל, מקופח וחסר יכולת. תינוק שמקבל את המזון מיד עם הבכי הראשון, מרגיש מסופק ומרוצה, תינוק שצריך לבכות ולצרוח זמן רב עד שיקבל מענה, ילמד להתיות מתוסכל ולא יאמין ביכולותיו (אם אין קשר בין הבכי, או השמעת הקול לקבלת המזון, משמע שאני לא מצליח לקבל את מבוקשי, אין לי יכולות).
עם התפתחות התינוק הוא לומד לארגן את תחושותיו, חוויותיו ותפיסותיו ואף יוצר הבחנה בינו לבין קבוצת ההתייחסות שלו (הוריו, אחיו ובני משפחתו), החל משלב זה מתעצב הדימוי העצמי על פי הדרך בה תופס הילד את עצמו תוך כדי התנסות עצמית ופרשנות לגבי הערכת הסביבה אותו. הילד מתפתח שלב אחרי שלב כשכל הזמן הוא בוחן כיצד מגיבה הסביבה להתנהגותו.
הדימוי העצמי בימי הילדות מורכב מתיאור התנהגויות הילד (אני אוכל יפה, אני צובע יפה, אני שר יפה). לילדים שטרם מלאו שמונה שנים עדיין אין תחושת עצמי כללית לגבי עצמם, והם מסוגלים להעריך את כישוריהם בהתייחס לפעילות ספציפית. ילד בגיל זה עדיין אינו יודע להעריך את דימויו העצמי אך יודע להעריך התנהגויות ולכן נותן פרשנות למעשים שלו. ילדים בגילאים אלו עדיין לא הגיעו לרמה התפתחותית קוגניטיבית, מתקשים להבחין בין כישוריהם הפיזיים ויכולותיהם הקוגניטיביים ולכן מתקשים לענות על שאלה מופשטת מסוג "מה אני חושב על עצמי".
בשנות הילדות המאוחרות יותר, החל מגיל 8, ביכולתו של הילד לתאר עצמו באמצעות תכונות פסיכולוגיות (אני חכם, אני יפה, אני מצחיק). תכונות אלו מאפשרות לו לגבש את דימויו העצמי ולהעריך את יכולותיו. אז מתחילה האמונה העצמית שלו ביכולת לנגן, לעסוק בספורט, באמנות, שירה וכד'. דרך התייחסות הסביבה אליו, הפידבקים שהוא מקבל והתגובות סביבו, הוא מגבש לעצמו את החוזקות שלו ואיתן הוא בונה את דימויו העצמי. החל מגיל ההתבגרות ואילך, הופך הדימוי העצמי להיות מופשט ומורכב יותר. עם השינויים במבנה הדימוי העצמי חלים גם שינויים ביציבותו של הדימוי העצמי.
הדימוי העצמי נע בין הערכת עצמי בין העצמי ה"אידיאלי" לעצמי ה"ריאלי". האדם תופס את עצמו בין מה שהוא עצמו (העצמי הריאלי) למה שהיה רוצה להיות (העצמי האידיאלי). תפיסת המציאות של האדם מתבטאת במקום בו הוא תופס את עצמו בין שני העצמי. ככל שהעצמי האידיאלי והעצמי הריאלי קרובים יותר, כך יתפוס האדם את עצמו וסביבתו בצורה יותר מציאותית. כך למשל, כשילד מנגן ממש טוב, אבל בטוח שהוא מנגן גרוע, קיים פער בין העצמי ה"אידיאלי" לעצמי ה"ריאלי". הוא רוצה לנגן הרבה יותר טוב ואינו מאמין בכישורי הנגינה שלו. במקרה כזה הוא יתפוס עצמו פחות חזק ומשמעותי המונחים של יכולת הנגינה שלו והדימוי העצמי שלו יהיה פחות גבוה.
שני הבנים שלי כשהיו צעירים ניגנו בפסנתר. האחד ניגן מאוד יפה ובמקצועיות, אך דימויו העצמי לא היה מספיק גבוהה מאחר ודרש מעצמו יותר, ואילו אצל השני, כל קשר בין נגינה לתוצאה היה מיקרי בהחלט, אך הוא תפס עצמו כמנגן מצויין. בכל פעם לקראת קונצרט, הילד עם הדימוי העצמי הנמוך יותר היה מתאמן ללא הפסקה ומכין עצמו לקונצרט למרות שכבר היה מוכן ואילו הילד עם הדימוי העצמי הגבוהה, חסך מאיתנו את צרימת הכלי וקלידיו במיוחד מאחר והאמין ביכולותיו העילאיות. כשהגענו לקונצרט, כמובן שכשניגן הבן שהתאמן התרווחנו כולנו ורווינו נחת, אך כשניתן הבן השני, חיפשנו כל שטיח אפשרי שניתן יהיה להכנס מתחתיו מרוב בושה. במבחן התוצאה. אותו בן שכל קשר בין נגינה למנגינה, או בין הקלדה על הקלידים לתוצאה – היה מיקרי בהחלט, היה מרוצה מעצמו, קד קידה ועוד רגע היה מבקש הדרן. זה כוחו של דימוי עצמי. דימויו העצמי בעיני עצמו היה גבוה, הוא חש שהסביבה מעודדת אותו, קיבל את דברי ה"אחר המשמעותי" והאמין שהוא מנגן למופת כשאין כל פער בין העצמי האידיאלי לריאלי. אחיו, לעומתו, לא התייחס ל"אחר המשמעותי" במקרה זה המורה לנגינה, ההורים, האחים והסבים ויצר פער גדול בין העצמי ה"אידיאלי" לעצמי ה"ריאלי".
הערכת העצמי נעה בין ה"עצמי" לבין "אנשים אחרים": הילד שופט את עצמו בהשוואה לאנשים שמשמעותיים עבורו. הדימוי העצמי שלו הוא פועל יוצא של תפיסתו את האחרים בקבוצה החברתית בה הוא חי. לילדים בכיתה יש השפעה על דימויו העצמי של הילד, לחברים בחוגים, בתנועת הנוער, למשפחה המצומצמת והמורחבת. לעיתים לאחד האחים יש השפעה שלילית על דימויו העצמי של הילד, ועל אף ההשקעה הגדולה של ההורים, יוצא שאחד האחים הוא שמעיב על דימויו העצמי. לעיתים אחד מבני הדודים או מישהו במשפחה המורחבת ולעיתים מישהו ממעגל אחר ואפילו לא צפוי (נהג האוטובוס, קופאית בסופר שהעירה הערה וכד'). עלינו כהורים להיות מאוד עירניים להתנהגות הילד ותפיסתו העצמית את עצמו ובעיקר תפיסת הפרשנות שהוא נותן לאמירות שנאמרות סביבו במהלך היום.
משמעות פיתוח הדימוי העצמי:
כאמור, לדימוי העצמי השפעה על התנהגות הילד והרגשתו ומכאן השפעתו על דרך השתלבותו בחברה. דימוי עצמי גבוה ויציב מתבטא אצל ילדים שבטוחים בעצמם ובעלי הערכה עצמית גבוהה וכבוד עצמי גבוה. הם אינם חוששים, נינוחים ותפיסת עולמם חיובית ומציאותית. לעומתם, ילדים בעלי דימוי עצמי נמוך מתפקדים בחוסר ביטחון, מערכות היחסים שלהם עם הסביבה חסרות ביטחון ותפיסת עולמם אינה חיובית. לדימוי העצמי השפעה על התנהגות, הישגים לימודיים, חשיבה, חרדות ותחושת סיפוק.
דימוי עצמי והתנהגות: ילדים בעלי דימוי עצמי חיובי מחוזקים מתוך הצלחותיהם. ככל שהם מצליחים יותר כך מתחזק הדימוי העצמי והערכה העצמית שלהם. ילדים בעלי דימוי עצמי שלילי מפתחים ספקות וחסר ביטחון כלפי עצמם. כתוצאה מכך הם נוטים להימנע מלהתמודד עם קשיים, מסתגרים בתוך עצמם ונכשלים. הכישלון מגביר את הדימוי השלילי שלהם – מחקרים מראים כי דימוי עצמי חיובי מסייע בהתמודדות יעילה עם מצבי כישלון ואילו דימוי עצמי נמוך מנבא התנהגות רודנית ושתלטנית.
דימוי עצמי והישגים לימודיים: דימוי עצמי משפיע על הישגים לימודיים והישגים לימודיים משפיעים על הדימוי העצמי. ילדים בעלי דימוי עצמי חיובי הנם בעלי הישגים לימודיים גבוהים יותר מתלמידים בעלי דימוי עצמי שלילי. הצלחותיו של התלמיד בבית הספר מחזקות את תחושת היכולת שלו ואת תפיסתו את עצמו. לעומת זאת, התמודדות מתמשכת עם קשיים לימודיים, פוגעת בתחושת היכולת של התלמיד ובדימויו העצמי, בעיקר בהתייחס להיבטים לימודיים .
דימוי עצמי וחשיבה: ביכולתו של הדימוי העצמי להעיד על הישגי חשיבה. בעלי דימוי עצמי מאוזן הציגו רמה גבוהה של חשיבה ובעלי דימוי עצמי נמוך הציגו רמה נמוכה של חשיבה.
דימוי עצמי ומוטיבציה: תלמידים בעלי דימוי עצמי חיובי מגלים מוטיבציה רבה יותר להצליח ויתאמצו לאורך זמן להתמודד עם אתגרים ומטלות מורכבות. לעומתם תלמידים בעלי דימוי עצמי שלילי ונמוך יטו לוותר בהתמודדויות וימנעו ממטלות לימודיות מאתגרות.
דימוי עצמי וחרדות: דימוי עצמי שלילי מעיד על רמת חרדה גבוהה ודימוי עצמי חיובי מעיד על רמת חרדה נמוכה .
דימוי עצמי ותחושת סיפוק: הדימוי העצמי מנבא תחושת סיפוק בחיים. אנשים בעלי דימוי עצמי חיובי הנם בעלי תחושת סיפוק לעומת בעלי דימוי עצמי שלילי המבטאים תחושת חוסר סיפוק.
דימוי עצמי ונטילת סיכון: נמצא קשר בין דימוי עצמי שלילי ללקיחת סיכונים והתאבדויות. בני נוער בעלי דימוי עצמי שלילי הראו נטייה לשימוש בטבק, אלכוהול וחשיש וכן הביעו הסכמה עם מושגים מתחום ההתאבדות תוך הצגת נטייה התאבדותית .
דימוי עצמי והפרעות אכילה: נמצא קשר בין דימוי עצמי שלילי (גופני) והפרעות אכילה בקרב בנות בגיל ההתבגרות .
דימוי עצמי והתנהגות אלימה: מחקרים מראים שילדים עם דימוי עצמי חיובי נוטים פחות לשלב התנהגות אלימה מילדים עם דימוי עצמי שלילי
דימוי עצמי והציפיות שלנו ההורים:
אין ספק שהציפיות שלנו ההורים משפיעות מאוד על הדימוי העצמי של הילד. כאשר הציפיות שלנו מילדינו יהיו נמוכות, כך גם הציפיות של הילד מעצמו יהיו נמוכות. אך גם מצב הפוך יכול לבוא לידי ביטוי. ציפיות גבוהות מדי מצידנו עלולות להלחיץ את הילד מכישלון במימושן. בשני המקרים התוצאה היא פגיעה בדימוי העצמי של הילד. מאוד קשה להלך על החבל הדק הזה בין הציפיות שלנו מהילד לבין היכולות שלו. חשוב מאוד לביות מודעים ליכולותיו של הילד ולהתאים את הציפיות בהתאם ליכולות.
כשהבן שלי היה קטן, החלטתי לפתח לו את הדימוי העצמי האמצעות חוג אילוף כלבים. שלחתי אותו לחוג אילוף כלבים מתוך אמונה שבאמצעות החוג הוא ייתן פקודות לכלב, הכלב יעשה כדברו, ובהתאם לכך ישפיע על פיתוח דימויו העצמי. למזלי, יש לנו בבית כלב תחש קטן (מכירים? ביגלה?) שנרתם מיד למשימה. יום אחד חזר בני ממרר בבכי וביקש שנחליף את הכלב. כשביררתי לעומק במה דברים אמורים הבנתי שהיה עליו לתת לכלב פקודה לזחול מתחת למקל נמוך והכלב סרב בתוקף. בני הסיק מכך שהכלב אינו כשיר וביקש להחליפו. בשיחה שערכתי עם מדריך החוג הוסבר לי על ידו שיש בעיה. מאחר ומדובר בכלב תחש, שגם ככה נמוך, מסתבר שכלבי תחש אינם מוכנים לזחול ולהיות יותר נמוכים ממה שהם (מה לעשות? גם להם יש בעיה של דימוי עצמי J). כמובן שלא השלמתי עם רוע הגזירה מאחר ומה שעמד לנגד עיני היה דימויו העצמי של בני. הסברתי למדריך את מטרת הבאתו ולחוג וביקשתי ממנו שילמד את הילד לתת לכלב הוראה שאין לו ספק שיבצע אותה. למשל: לאכול. כמובן שהמדריך הזדעזע לשמע בקשתי הכל כך לא "מקצועית" אך בהכנעה הסכים לבקשה (או כי נשמעתי מאיימת או כי באמת הבין שמטרת הבאת הילד הלחוג היא פיתוח דימויו העצמי של הילד ולא דימויו העצמי של הכלב). לאחר כשבוע חזר הילד כולו מאושר ושמח לאחר שנתן לכלב את הוראת התאכל והכלב…אכל!! דוגמא זו היא דוגמא להתערבות אל מול "אחר משמעותי" או אל מול ציפייה שלנו כהורים. ברגע שהייתי מראה לילד שהציפייה שלי ממנו היא שהכלב יזחל, הייתי יוצרת פער גדול בין העצמי האידיאלי לעצמי הריאלי (כי הרי הכלב היה ממשיך לסרב בתוקף לזחול). ברגע שיצרתי איזון בין העצמי האידיאלי לעצמי הריאלי (טוב נו…זו לא חכמה גדולה לבקש מכלב לאכול), פיתחתי את דימויו העצמי של הילד ואיפשרתי לו ללמוד מהצלחות. ככל שילדים יצברו יותר הצלחות במהלך חייהם, כך נשפיע בצורה חיובית יותר על דימויים העצמי.
השאלה שצריך לשאול היא כיצד לבטא את ציפייתנו להצלחות מילדינו? זאת לצד יצירת ההצלחות. האם נכון לגלות שביעות רצון מכל מה שהילד משיג? או אולי עלינו לאתגר אותו בכל פעם בנושאים חדשים?
לפני מספר שנים נחשפתי להרצאה בה סיפר איש מכירות מארה"ב שב 1979 הגיע לשיקגו על מנת לתת נאום לחברה שמוכרת זכיינות לציוד למכוניות. באותם ימים חברה זו מכרה כל זכיינות ב 1500$, הם מכרו קיט קטן באמצעותו אתה מבריק ומנקה את המכונית. באותם ימים הרבה אנשים רצו לקנות את הזכיינות של החברה וזו הבינה שעליה להכשיר את הזכיינים ולכן ערכה להם כנס גדול ומכובד בשיקגו. בסיום הכנס, פנה אל אותו איש מכירות בחור צעיר בן 19 ושאל אותו אם יוכל לשבת איתו לארוחת הצהריים. כמובן שאותו איש מכירות הסכים. בסיום הארוחה שאל אות: "האם יש לך מודל, ציטוט, פתגם או אימרה שתוכל לתת לי כמעורר השראה יומי?", אותו איש מכירות חשב וענה: "יש לי שאלה בשבילך, כל יום תשאל את עצמך שאלה, איך האדם שאני רוצה להיות, היה עושה את הדברים שאני עומד לעשות?" אל תחשוב על מישהו אחר, תחשוב על עצמך בעתיד, כך כשאתה מתבגר, גדל ומתקדם, איך הגירסה המלוטשת יותר שלך עושה את העבודה שאתה עומד לעשות באותו הרגע או במהלך אותו היום. במילים אחרות, אם תמשיך לחשוב כמו בלוט, תשאר בלוט. לכן עליך להתתחיל לחשוב כמו עץ אלון. הבחור הנבוך ענה: "אני רוצה להיות איש המכירות המוביל של החברה בעולם". איש המכירות ענה לו: "מצוין! תשתמש בשאלה הזו". כשאותו בחור חזר הביתה למישיגן, הוא זרק את חולצת הטישירט והג'ינס, קנה חליפה ספורטיבית, הכין לעצמו תג עם שמו וסמל החברה. עכשיו הוא נראה יותר מקצועי. כל זאת כי הוא חשב שאיש המכירות המוביל בעולם לא יכול ללבוש טישירט וג'ינס. בהמשך הוא התחיל לארגן את המסמכים והניירות שלו טוב יותר, הוא תלה תמונה של מכונית יוקרה בה זכה איש המכירות הטוב בעולם באותה שנה, הוא שם אחת מעל המיטה שלו ואחת על שולחן הכתיבה שלו כדי שיראה אותה כל יום כל היום. וזה עורר בו את ההשראה לחשוב כמו איש המכירות המוביל בעולם. מהר מאוד העסק גדל והתפתח. הוא כל כך הצליח להגדיל את העסק שלו שהוא נאלץ לשכור עוד אנשים שיעבדו איתו ואפילו שכר תחנת שירות כדי שיהיה לו מקום קבוע. העסק שלו ממש שגשג.
אחרי מספר שנים נערך כנס נוסף של אותה חברת ציוד למכוניות. הכנס נערך בניו אורלינס ואותו איש מכירות הוזמן לשם שוב לנאום. נאמר לו שבכנס זה תינתן מכונית יוקרה כפרס לסוכן המכירות שמכר הכי הרבה. הכנס התחיל, נשיא החברה עלה לבמה ואמר שהיתה תחרות מאוד צמודה. המועמד שהגיע למקום השני, עובר את המועמד שהגיע למקום השלישי רק בנקודה אחת. המקום השלישי מוביל על המקום הרביעי בנקודה אחת, המקום הרביעי מוביל על המקום החמישי בשתי נקודות, המקום החמישי מוביל על המקום השישי בשלוש נקודות, תחרות צמודה…חוץ מהמקום הראשון! איש המכירות המוביל בעולם מוביל את התחרות עם 300!!! נקודות יותר ממתמודד מספר שניים!!! למקום הראשון לא היתה תחרות!! ואז…הוא רואה לתדהמתו… שאיש המכירות המוביל בעולם הוא אותו בחור צעיר ממישיגן. אותו בחור אותו פגש בכנס ב 1979. הקהל כולו התרגש, הריע, נשאו אותו על הכתפיים, פירגנו, שמחה רבה היתה באולם. בעוד הזוכה הנרגש ניגש למכונית היוקרה בה זכה, ניגש אליו אותו איש מכירות וותיק ושאל אותו: "מה עשית?", והבחור ענה לו:"עשיתי מה שאמרת לי לעשות בשיקגו!". "פשוט שאלתי את עצמי כל יום: "איך האדם שאני רוצה להיות, היה עושה את הדברים שאני עומד לעשות". ואז הוא המשיך ואמר:"לא ידעתי אם זכיתי… ידעתי שאני במירוץ, אבל לא ידעתי אם זכיתי… אז אני מתכונן להגיע לכנס וחושב לעצמי… איך איש המכירות המוביל בעולם טס לניו אורלינס? ואני אומר לעצמי… הוא טס במחלקה ראשונה…עם כרטיס לכיוון אחד!!" איש המכירות היה מופתע פער פיו ושאל אותו: "ידעת שאתה הזוכה?" והבחור הצעיר ענה לו :"לא" ואז הוא חזר ושאל:"וקנית כרטיס לכיוון אחד למרות שלא ידעת שאתה הזוכה???", והבחור ענה לו:"התנהגתי בדיוק כמו שחשבתי שסוכן המכירות המוביל בעולם צריך להתנהג…". שואל אותו איש המכירות כשכולו מופתע ומשתהה מהתעוזה…"יש לך טיפ, פתגם, אימרה, קטנה בשבילי?", ענה לו הבחור:"כן. פשוט כל בוקר לפני שאתה מתחיל את היום, תחשוב לעצמך, איך האדם שאני רוצה להיות, היה עושה את הדברים שאני עומד לעשות!".
הסיפור הזה בעיני הוא תמצית ההכוונה לפיתוח וטיפוח דימוי עצמי חיובי בקרב ילדים. הוא סיפור שבמסר שלו מזמין את הילדים לשים לעצמם יעדים, לחלום, לחשוב איך הם היו רוצים להראות, להתנהג, איך הם מצפים שהסביבה תתפוס אותם. כמובן שבכל גיל הוא רלוונטי ברמת הבנה ופירוט שונים. אם תחשוב כמו בלוט. תשאר בלוט. עלינו ללמד אותם לחשוב כמו עץ אלון.
בכל תהליך מאזן הציפיות בין הורה לילד, חשוב מאוד לנסות לשמור על איזון ופרופורציות. יש הורים שיוצרים פער בין רמת הציפיות ליכולת מימושן ואז דימויים העצמי של ילדיהם מתחיל להתערער.
היזהרו מלהפוך את הילד ל"ממלא שאיפותיכם" במקום את שאיפותיו שלו. הרבה פעמים בצורה לא מודעת, אנחנו מוצאים את עצמנו גורמים לילדים למלא שאיפות אותן אנחנו לא הצלחנו למלא. לדוגמא, הורה שרצה להיות רקדן שולח את בנו לחוגי ריקוד מבלי להתחשב בכך שהילד אינו מוכשר לכך ואינו נהנה בכלל. חשוב לדעת כי לא תמיד הרצונות והשאיפות של ההורים חופפים לאלה של הילדים.
היו ערים לשלב ההתפתחותי של הילד שלכם. הורים צעירים, לעיתים, אינם מודעים לשלב ההתפתחותי בו נמצא ילדם ומוצאים את עצמם מצפים מהילד ציפיות שאינן תואמות את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. לדוגמא: הורה שמנסה ללמד את ילדו לקרוא, לפני שהילד בשל התפתחותית לכך.
תנו דגש לייחודיות של הילד. לכל ילד יכולות ותחומי עניין שייחודיים לו. כהורים חשוב להכיר בכישורים של הילד ולטפח אותם. כך נחזק את הדימוי העצמי שלו ונזמן לו הצללחות המלות בהנאה. ילד שמצליח בתחומים אותם הוא אוהב ובהם הוא מצליח ואף מקבל הערכה, הוא ילד שדימויו העצמי מתחזק.
הזהרו מהשוואות. לעיתים אנחנו משתמשים במוטיב ההשוואה על מנת להציב לילדינו מטרות. ההשוואה במקרים רבים משתקת ואף מורידה את רמת הדימוי העצמי בשל החשש לא להיות כמו (אח, שכן מכר וכד'). דוגמא למשפט שיכול להתפרש כאכזבה של ההורה מבנו, שאינו מפותח או מצליח כמו ילדים אחרים: "הילד של השכן, בדיוק בגיל שלך, כבר יצא לבד למחנה של הצופים. אתה עדיין חושש לצאת למחנה ללא ליוו של ההורים…"
זכרו שלא כל הילדים דומים! הזהרו מהשוואה בין אחים. השוואה זו משתקת ועל פי רוב תפגע בהתפתחות הדימוי העצמי. זכרו שכל ילד שונה ולכל ילד יש את הייחודיות שלו. עודדו את הילד לפי נטיותיו, רצונותיו ויכולותיו.
אז איך בונים הערכה עצמית של ילד?
לצורך ההסבר אביא מדבריו של ריצ'ארד לבוי. לבוי מציע משל. כדי לבנות הערכה עצמית של ילד, הוא מציע לחשוב על אסימוני משחק. אסימוני משחק = הערכה עצמית. אם יש לכם הערכה עצמית גבוהה, יש לכם המון אסימוני משחק. ואם יש לכם הערכה עצמית נמוכה, אין לכם הרבה אסימוני משחק. בואו נדבר על שני ילדים בביה"ס. לילד אחד קוראים "יניב המגניב". ליניב המגניב יש המון אסימוני משחק. איך הוא קיבל כל כך הרבה אסימונים? פשוט קרו לו דברים טובים. כשדברים טובים קורים לך, אתה מקבל אסימוני משחק. אתה קפטן נבחרת הכדורסל, כבר מגיעים לך 10,000 אסימונים. אתה מלך הכיתה, עוד 15,000 אסימונים, תמונתך מתפרסמת בעיתון כי קלעת את סל הניצחון, עוד 12,000 אסימונים. יש לו מליוני אסימונים, היו לו חיים נפלאים והוא מרגיש טוב עם עצמו. כשקורים דברים רעים, מפסידים אסימונים. יניב המגניב הולך למסיבה עם הילדה הכי יפה בביה"ס. הוא מקבל 2,0000 אסימונים. ליל הנשף מגיע, יש לו פצע בקצה האף. הוא מפסיד 3,000 אסימונים, אבל יש לו עדיין יתרה של 17,000 אסימונים. והילד הזה הולך לבית הספר כל יום עם שקים מלאים באסימונים.
לידו יושב למך. ללמך, שגם לקוי למידה, אין כמות אסימונים גדולה. הוא מעולם לא נבחר להוביל, לא הלך לנשף, לא היה מעולם בנבחרת, מעולם לא קיבל 100 במבחן ובכלל הוא לא מצטיין. עכשיו שניהם לומדים יחד באותה כיתה. למך לא רוצה ללכת לביה"ס. פתאום כואבת לו הבטן והוא אומר: "אמא, אל תכריחי אותי ללכת…". מה שהוא אומר בעצם זה "אמא, אין לי מספיק אסימונים כדי לשחק את המשחק. אני לא יכול להשתתף במשחק הזה". ואנחנו אומרים לו "אתה חייב לשחק", "אתה חייב ללכת לביה"ס". ילד כזה חושש לאבד אסימונים. הוא מעדיף להשאיר את האסימונים אצלו. הוא מעדיך לא ללכת למסיבה, לא ללכת למשחק הכדורסל, לא ללכת לחוג. הוא רוצה להחזיק חזק באסימונים שיש לו ולא להפסיד אותם. בית הספר מאלץ את שני התלמידים לשחק זה מול זה. שניהם יושבים בכיתה והמורה שואלת: "באיזו שנה הוקמה המדינה" ויניב המגניב אומר לעצמו "אני חושב שזה היה ב 1947, אבל אני לא בטוח". אבל מה אכפת לי, יש לי עשרה מיליון אסימונים, אני אפסיד רק חמישה אם אטעה. אז הוא צועק "זה 1947?" והמורה אומרת: "לא". למך בינתיים יושב שם, מסתכל על ערימת ה 25 אסימונים שלו והוא חושב לעצמו "נדמה לי שהתשובה היא 1948". אבל הוא לא מעז לענות…לא מעז לשחק במשחק הזה…חושש לבזבז את האסימונים שנשארו לו. והמורה אומר שהתשובה היא 1948, והוא חושב לעצמו "אוי…הייתי צריך לענות".
הבעיה עם ההערכה העצמית של הילדים היא שאין להם מספיק אסימונים. הפתרון הוא לתת להם אסימונים. איך נותנים לילדים אסימונים? איך בונים להם הערכה עצמית? עליכם למצוא את הכוחות לתת להם את האסימונים להם הם זקוקים. תמצאו את הדבר שילדיכם עושה מצויין ותעשו מזה משהו חשוב מאוד. אם אתם הורה, והדבר היחיד שילדכם יודע לעשות זה להשתמש במברג פיליפס, בכל יום, לפני שהוא חוזר הביתה, שחררו כל בורג בבית J וכשהוא נכנס הביתה, תנו לו את המברג ותגידו לו: "לך על זה חמוד, כי אף אחד לא עושה את זה כמוך… J". תהיו אמרגנים, תגלו את כשרונותיהם של הילדים…כי בכל פעם כשאתם משבחים את הילד – אתם נותנים לו אסימוני משחק. התפקיד שלכם הוא להבטיח שכל ילד שלכם ילך לישון עם יותר אסימוני משחק ממה שהיה לו כשהתעורר בבוקר. ואיך מבטיחים שיהיו להם אסימוני משחק? נותנים להם כמה שיותר אסימוני משחק ולוקחים מהם כמה שפחות. לא פעם קורה שאנחנו כועסים עליהם, גם אם ממש לא באשמתם ופשוט לוקחים מהם אסימונים. ובהמשך, גם אם ננסה להתנצל, להסביר, לחזור בנו מכעסנו, לא נצליח להחזיר את כל האסימונים שלקחנו מהם בכעס אחד לא מוצדק. אסור לקחת מהם הרבה אסימונים. תפקידכם הוא להעשיר אותם באסימונים ולהלחם במי שלוקח מהם אסימונים ולא נותן. מורים לוקחים אסימונים, חברים לוקחים להם אסימונים, נהג האוטובוס לוקח להם אסימונים…אך מרביתנו גם מחזירים אסימונים. אם לוקחים מילדים אסימוני משחק ואז מחזירים זה בסדר, יש הרבה כאלה בחיים של ילדינו. אבל אם מישהו בחיי הילדים לוקח מהם אסימונים ולא מחזיר, הוא מקשה עליכם. זו האחריות שלנו לסנגר על הילד כשהוא אינו מסוגל להגן על עצמו. הורה מוכרח להאבק במי שלוקח מהילד אסימונים ולא מחזיר.
אתם מתעוררים בבוקר, מכינים לילד פיינקייק, כבר 20,000 אסימונים, מכינים לו את הבגדים שהוא אוהב (ואתם פחות) כבר 15,000 אסימונים, מכינים לו את התיק, 10,000 אסימונים. מחממים לו סירופ מייפל, עוד 5,000 אסימונים. אתם אוכלים ביחד ארוחת בוקר, אתם מנשקים אותו ומחבקים אותו, 50,000 אסימונים נוצצים והוא עולה להסעה. ואז נהג האוטובוס אומר "הנה הגיע האדיוט…" …יכולתם להשאר במיטה… כי ההערה הזו לקחה מהילד 60,000 אסימונים. כל האסימונים שנתתם לילד נלקחו ממנו.
תחשבו מה קורה למתבגר שאין לו מספיק אסימונים כדי לשחק במשחקי החיים. אתם יודעים כמה אסימונים צריך כדי ללכת לראיון עבודה? כמה אסימונים צריך כדי להציע חברות או נישואין למישהי? אלפי אסימונים!! וכשאין מספיק אסימונים מתחילים לחשוב על התאבדות, סמים, חבורות רחוב. התפקיד שלנו פשוט. להקפיד שכל ילד שאנחנו באים איתו במגע, ילך לישון עם יותר אסימוני משחק מכפי שהיו לו כשהתעורר בבוקר!
אז איך נבנה דימוי עצמי חיובי לילדים שלנו?
- עודדו את הילד להתפתח בכיוון שמתאים לו, שהוא טוב בו.
- זהו את חוזקותיו ותנו לו תפקידים בהם יביע אותם.
- שחקו עם הילד במשחקים שמאתגרים ולא מתסכלים אותו.
- תנו לילדים חיזוקים על מעשים או התנהגויות בצורה כנה וברורה ובהתאם להתפתחותם. הפרידו בין מה שעשו (ציירת יפה, בנית יפה) לתכונות שלהם (אתה חכם, אתה מצחיק).
- זכרו: אין משמעות למשפט: "היית ילד טוב או ילד רע היום".
- למדו את הילד ללמוד מהצלחות. לחוות את ההצלחות ולמנף אותן.
- אף ילד אינו אוהב להיכשל. אם ילדכם נכשל, הקפידו לבדוק מה הסיבה לכך, ואיך הוא מתכוון להתמודד עם הכשלון.
- התאימו בין הציפיות שלכם ליכולות הילד. וודאו שהציפיות לא באות למלא את הצורך שלכם כהורים.
- שתפו את הילד בציפיותיכם ממנו בצורה ברורה ועקבית. אל תפתחו פער בין הציפיות הראליות לציפיות האידיאליות.
- חשוב לבדוק עם הילד מהן הציפיות שלו מעצמו.
- היו ערים לשלב ההתפתחותי של הילד שלכם. אל תצפו ממנו למשימות שאינו יכול לעמוד בהן בשל פער התפתחותי.
- הזהרו מהשוואות. ההשוואה במקרים רבים משתקת ואף מורידה את רמת הדימוי העצמי בשל החשש לא להיות כמו.
- היו ערניים למצבי מתח ולחץ, אשר עלולים להשפיע על התנהגות הילד. בדקו שאין משהו שלוקח ממנו אסימונים.
- הקפידו שכל ילד שאתם באים איתו במגע, ילך לישון עם יותר אסימוני משחק מכפי שהיו לו כשהתעורר בבוקר!
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/madcafe1/domains/madcafe.co.il/public_html/wp-content/themes/madcafe/single.php on line 259
תעודת הערכה עם סיום שנת הלימודים היא הדרך
מסיבות הסיום בפתח והילדים נמצאים ב"סדרת חינוך" הכוללת
החופש הגדול מתקרב ורוב ההורים עסוקים במציאת מסגרות,
הילד התחנן שתרשמו אותו לאירוע, לטיול, למסיבה. התחנן,
"…מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי…" מכירים
פיתוח דימוי עצמי בקרב ילדים: דימוי עצמי", מבחינתי
הילדים שלי יודעים שיש משאב אחד שהוא הכי
התמדה היא מאפיין אישיות שמלווה אותנו לכל החיים.
רובנו קוראים את הכותרת "כמות ואיכות הצפייה בטלוויזיה"
