היום אני חוגגת 3 שנים כאמא

קשה לסכם תקופה כזאת בכמה מילים…

אני זוכרת את הלילה הראשון עם היפייפיה שלי, הלילה הראשון שלי כאמא כאילו הוא היה אתמול.
ילדתי אותה ב-20:00, שמו אותה עליי… הייתי כל כך מוטשת מהלידה, הסתכלתי עליה, כולה מצוקמקת, מסתכלת עליי במבט חסר אונים… אני לא יודעת מי היתה מבוהלת יותר, היא או אני. שעתיים אחרי, בעלי היה צריך ללכת. זה היה הלילה הכי בודד ומפחיד שהיה לי בחיים. הסתובבתי במסדרונות בית החולים צולעת וכאובה, חיפשתי את הגוזלית שלי, הרגשתי כמו ילדה בעולם של מבוגרים. כשהגעתי לבית יילודים היא שכבה במיטה לבדה, הגיעה האחות אמרה לי שאני עוד לא יכולה לקחת אותה כי יש תור לרופא. אז, לא הבנתי עדיין את המשמעות של היא רק שלי ואני יחליט מי יבדוק ומתי, הקשבתי לאלו שחשבתי שהם מבינים בבת שלי יותר ממני. שוב הסתובבתי בין מסדרונות בית החולים כואבת ובודדה ניסיתי לישון ללא הצלחה. בשניה שעצמתי עיניים התקשרו אליי שאני אחזור להניק אותה. אני זוכרת שנכנסתי לחדר ההנקה היו שם המון אמהות שנראו לי באותו הרגע שהן הכי טבעיות בעולם, מניקות מלידה, לא היה לי במי להיעזר והרגשתי הכי זרה בעולם.

סוף סוף הגיע הבוקר והרגשתי שבטחוני חוזר אליי. הימים הראשונים היו מאוד לא פשוטים, לקח לנו זמן להכיר אחת את השניה לעומק. המקלחת הראשונה, ההחתלה הראשונה, האכלה הראשונה, ההבנה שגם אם היא תאכל מבקבוק היא תהיה בריאה וחכמה ותגדל לתפארת, ההבנה שגם אם לא אניק עדיין אהיה אמא מוצלחת ומבינה והקשר בינינו יהיה הכי חזק שיש, ההשלמה שאין דבר כזה אמא מושלמת וגם אני אעשה טעויות ועדיין אהיה האמא הכי טובה עבור ביתי.

לאחר מכן הגיעו הרמת הראש הראשונה, ההתהפכות הראשונה, החיוך הראשון המרגש, הזחילה, ההליכה, המילה הראשונה, פעם ראשונה שקראו לי אמא והשיא הפעם הראשונה שהבת שלי אמרה "אמא אני אוהבת אותך" זה שווה הכל את הקושי המחלות הרגעים הלא פשוטים, זאת החוויה הכי גדולה שיש לעולם להציע לנו כי כמו שרבים אמרו ועכשיו אני מבינה את זה –

אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא.

אוהבת אותך ילדה שלי