כשאני שואלת במפגשי הורים את השאלה : "למה ילדים כועסים על ההורים"?

התשובה המקובלת היא כי "הם לא מקבלים את מה שהם רוצים".
מנסיוני התשובה הזאת אינה מלאה.
ואקצין ואומר שהיא אפילו לא נכונה – כי לפעמים ילדים רוצים בתוכם לא לקבל את מה שהם רוצים!!
לפעמים הם יודעים בתוכם שמכשירים כמו פלאפון/ מחשב/ טלוויזיה/ אקס-בוקס ועוד משתלטים עליהם.
הם רוצים את הממתקים אבל חווים שזה משתלט עליהם באופן לא נעים.
והם רוצים מישהו שיעזור להם לעשות סדר בתוכם . ברגש המציף. במחשבה ובהתנהגות.
שזה נושא לכתבה נוספת.

אז למה לפעמים ילדים כל כך כועסים? ואני מתכוונת לכעס מתמשך.

התשובה היא כי הם יודעים בתוכם שאנחנו המבוגרים לא רואים אותם באמת.
ובגלל שהם רואים את עצמם דרכנו תקופה מסוימת.
הם חווים כאב בלב…..על זה שלא רואים אותם באמת.

אז מה קורה שם? 
זה מתחיל ממשהו שקרה. בבית או מחוץ לבית. כמו:
הילד בוכה הרבה ועושה "דרמות".
הילדה מתחצפת.
הילדה רוצה כל הזמן עוד ועוד דברים.
הילד לא מכין שיעורים.
הילדה שתלטנית והחברות לא מזמינות או שבוכות ורבות כשהן מבקרות.
הילד מופנם ולא מתקשר.
הילד מתפרע בכיתה ומצחיק את כולם.
הילד מרביץ או מתנתק כשמשהו לא קורה כמו שהוא רוצה.
הילדה לא מתחלקת ולא נדיבה.
הילד לא מצליח בחוג ומרגיש כשלון.
ועוד

בשניה שאיתרנו משהו שקרה נוצרה בנו כותרת מגדירה:
"הילד בכיין ודרמתי"……………."הילדה חצופה"…………."הילדה כפויית טובה"…………"הילדה שתלטנית ודעתנית"……….."הילד לא חברותי"…………….."הילד פרא אדם"…………"הילד רגיש ומפחד מדחיה" ועוד.

הענין עם הכותרות שחוזרות על עצמן שהן נועלות את מערכות היחסים.
ילדנו חווים לאט לאט שמה שאנחנו רואים בהם זאת הכותרת ולא הם.
ילדנו חווים לאט לאט שלא משנה מה הם יעשו ההתנהגות שלנו זהה.

לדוגמה: ילד בוכה בסיטואציות שונות.
פעם אחת הבכי נובע מפחד. פעם אחת מרעב. פעם אחת מעייפות, פעם אחת מתסכול בגין חוסר הצלחה לעשות משהו ועוד.
הוריו תופסים אותו כ"בכיין". …..רק מתחיל בכי באופן אוטומטי הם מגיבים בכעס, דורשים הפסקת הבכי ולפעמים מענישים.
עכשיו דמיינו שיש להוריו את יכולת לראות את הסיטואציה האם נפתחות בפניהם אפשרויות לתגובות נוספות? כמו:
להרגיע במקרה של פחד. לתת אוכל. לתווך לילד שהבכי נובע מעייפות. ללמד איך נרגעים ואיך מבצעים את הדברים ועוד.
האפשרות להגיב למול הילד באופן נקודתי ורלוונטי יוצרת יחסי אמון, לימוד, צמיחה ואהבה.

האפשרות הזאת נוצרת מלימוד חוויתי להכיל רגשות קשים שלנו ההורים, לראות את ייחודיות ילדנו ולהבין כיצד אנחנו יכולים בבית. במסגרת חיי היום יום ללמד אותם מיומנויות רגשיות, מחשבתיות והתנהגותיות.

ילדינו הכי רוצים אותנו!
שנהיה ההורים שלהם.
שנראה אותם באמת.
שנכוון את דרכם.
ושנאהב אותם על מי שהם.