מרגע שתינוק יוצא מהרחם, הוא נמצא במסע אל העצמאות שלו: נשימה עצמאית ראשונה, יניקה ראשונה, פקיחת עיניים… התינוק שלנו נמצא במסע אל עבר עצמאות ונפרדות. תהליך מדהים ומרגש זה מביא אותנו (הסובבים אותו) לעיתים למצב של רגשות מעורבים – מצד אחד, אנו מתרגשים ונהנים לראות את העצמאות הזו הולכת וגוברת ומצד שני, אנו חווים חשש וקושי "לשחרר".

מהי עצמאות?

האם תינוק/ילד עצמאי הוא תינוק/ילד שלא זקוק לעזרה שלנו?

או שאינו זקוק לנו? מהו הגבול בין עידוד לעצמאות והעצמה לבין דרישה מוגזמת שלנו אשר עלולה להחליש ואף לערער את בתינוק/הילד שלנו? שאלות אלו עולות במפגשים רבים שאני מקיימת עם הורים כבר מגיל הלידה ואני מוצאת עצמי (גם כאמא) מנסה לענות על שאלה זו, כל פעם מחדש ומגלה כמה השפעה יש לנו ההורים כסביבה התפתחותית וכיצד המודעות שלנו ותשומת הלב לפרטים ומעשים קטנים, בחיי היום יום, יכולה להביא את ילדינו ואף אותנו למקומות טובים יותר. את תחילת החיים אנחנו עבורים בסימביוזה מוחלטת עם העובר שלנו. לאט, לאט אנחנו מצפים ורוצים לראות את ההיפרדות שאינה קלה אך ללא ספק נכונה לשני הצדדים. תהליכי התפתחות בכלל והקניית עצמאות בפרט מעמידים אותנו ההורים אל מול שאלות והחלטות שלא תמיד תואמות את האמונות הקשורות להיותנו הורים טובים בפני עצמנו.

כאשר אני נשאלת מה זו בעצם עצמאות אני תמיד אומרת כי אין הכוונה לתינוק/ילד שצריך להסתדר לבד ללא עזרה, תמיכה, הגנה… של ההורים או הסביבה.

חשוב לזכור – גם אנחנו המבוגרים נעזרים בסביבה שלנו ולכן באופן אישי אינני מאמינה כי עלינו להוביל את ילדינו למקום בו הם צריכים להסתדר לבד ללא סביבה תומכת.

תינוק עצמאי = תינוק בטוח בעצמו,

תינוק בוחן המנסה למצוא פתרונות בסיטואציות שונות בעצמו. חשוב לי לומר לכם: הניסיון הזה של התינוק אינו בהכרח נכון ולא בהכרח יוביל אותו לתוצאה הרצויה (עפ"י תפיסתנו) אבל, בשלב זה, הניסיון הוא החשוב ולא בהכרח התוצאה ולכן יש חשיבות רבה לעודד אותם לפעולה עצמאית ולא בהכרח לפעולה עצמה למשל – התינוק שלנו רוצה להגיע לצעצוע שנמצא מעבר לכרית על הרצפה נעודד אותו להגיע בכוחות עצמו ולא נביא לו את הצעצוע. התינוק שלנו רוצה שנרים אותו ומכיוון שכבר זוחל נקרא לו להגיע אלינו ולא נלך אנחנו אליו וכו'… תינוקות וילדים לומדים להעריך את יכולותיהם, את גבולותיהם, את האפשרויות השונות העומדות בפניהם דרך התנסות.

כאשר הם מרגישים שהם יכולים לשלוט ולווסת את עצמם ואת סביבתם הם עשויים להרגיש בטוחים ביכולת העצמית ומתוך כך לסמוך על עצמם בעתיד. חשוב לי לציין כי הדברים שאני אומרת כאן אינם מפחיתים מחשיבות הצבת גבולות לילדינו. יש לשים לב שאנו מאפשרים להתנסות באופן עצמאי במשימות המתאימות לגיל התינוק/הילד.

בשבועות הראשונים לחיי התינוק שלנו אנו שומרים על סביבה מכילה, עוטפת, קשובה, בטוחה, נותנים תנועה, מגע וקול מוכר ואוהב ומכאן מתחילה החשיבות בבניית האמון של התינוק בסביבתו. בחודשים הבאים נוכל לראות כי התינוק מתחיל להיות יותר ויותר מודע לנוכחות שלנו ההורים ולסביבה: התחלת השמעת הקולות, הבעות הפנים הרצוניות והחיוכים וכאן אנו יכולים גם להבחין כי לעיתים התינוק מפנה את מבטו מאיתנו וזוהי בעצם התחלת הוויסות העצמי, התחלת הניסיון של שליטה על הסביבה. חשוב בשלב הזה להגיב כאשר התינוק בוכה, להרים על הידיים, לדבר אליו, ללטף/לגעת מכיוון שתגובות אלו בחודשים הראשונים הן שממשיכות להקנות את תחושת הביטחון לתינוק שלנו. עם תחילת שלב הזחילה, העמידה ובהמשך ההליכה קל לנו יותר לראות את ההפרדות המוטורית, של התינוק מאיתנו, וחשוב שנזכור כי ככל שהתינוק שלנו יהיה עצמאי יותר יהיה לו קל יותר להאמין ביכולותיו וזאת בזכות הסביבה ההתפתחותית שלו אשר אפשרה ומאפשרת כל הזמן התנסויות וחוויות חדשות, הכוונה ותמיכה ולא עשייה במקומו דבר שיוביל אותו לתחושת ביטחון בסביבתו ובעיקר בעצמו, הוא יהיה יותר חברותי ויהיה מוכן להתמודד מול הקשיים שנכונו לו בחיים.

הסביבה ההתפתחותית שאנו מעניקים לתינוק/לילד שלנו היא שמעצבת אותו גם בהמשך החיים ולכן ישנה חשיבות רבה להענקת סביבה התואמת את השלב ההתפתחותי בו נמצא התינוק/ילד על מנת שיוכל להפוך לעצמאי ובטוח בעצמו בכל מקום ובכל דבר שיבחר לעשות.

מאחלת לכם מעבר קל אל העצמאות!

_________________

ענת פירסטנברג – מדריכה בכירה להתפתחות תינוקות וילדים