סיפור שהיה כך היה – סיפור אמיתי:

 

בן, שביקש לקיים את צוואת אביו, אשר ביקש להוריש לו את דירת המגורים המשפחתית, נתקל בהתנגדות אמו בת ה-80 המתגוררת בדירה.
האם, שגרה עם המנוח בדירה במשך כ- 50 שנים ושם גידלה את חמשת ילדיהם, בהם הנתבע, טענה כי בנה מנסה לנשלה מהדירה כיוון שהוא שקוע בחובות.

לטענתה, היא והמנוח רכשו יחד את הדירה עוד כשהייתה צריף, ורשמו אותו מטעמי כבוד ובהתאם לנוהג העדה התימנית, על שם אביו, אשר במותו הוריש את הדירה למנוח.

עוד טענה האם, כי עבדה כל חייה, הכניסה כספים למשק הבית המשותף ותרמה להשבחת הנכס, שבינתיים הורחב ושופץ.

 

השופטת קיבלה את טענות האם:

 

"התובעת והמנוח ראו בנכס בו נמצאת דירתם כמקשה אחת משותפת לשניהם. הגם שנכס זה נרשם רק ע"ש המנוח בדרך של ירושה ומתנה הרי שהוא נטמע ברכוש המשותף. התובעת והמנוח גרו בדירה המאוחדת, והשתמשו בכל הנכס בו גידלו את חמשת ילדיהם. במהלך חייהם המשותפים, שיפצו, הרחיבו והשביחו את הנכס מכספיהם המשותפים ובמאמץ משותף", כתבה השופטת, והצהירה כי האם זכאית למחצית הזכויות בדירה. 

 

הבן חויב בהוצאות משפט של 40 אלף שקל.

 

מעניין – מה מעורר בכם סיפור זה? 

_______________________

שלכם,