"המקום שבו  נמצאים הפחדים הגדולים ביותר שלך, הוא גם המקום שבו נמצאת יכולת הצמיחה הגדולה ביותר שלך." רובין שארמה/ הקדוש, הגולש והמנכ"ל.

שדון החשש, שדון האמונה הקטנה בעצמי, שדון הסחת הדעת, שדון הפחד מהכשלון- כל אלו מסייעים היטב לשדון הדחיינות המאפיין כ"כ את אנשי הפרעת הקשב והריכוז.

לחלקנו נוח יותר לדחות, לעסוק בדברים הפחות דחופים ואולי אף פחות חשובים, כי "אין לנו כוח", "אין לנו חשק". למה אנחנו דוחים? אצל בעלי הפרעות קשב וריכוז, הנטייה לדחות משימות משתלבת עם שדונים אחרים כמו פחד מכשלון ומכאן- הימנעות מביצוע, קושי בקביעת סדר עדיפויות, קושי בארגון וניהול הזמן, חוסר איזון בין דברים דחופים לבין משימות לטווח הרחוק.

אז מה עושים: איך מתמודדים עם הדחיינות, מנהלים את הזמן נכון ולא קופצים ממשימה למשימה באימפולסיביות?

הבדילו בין משימות חשובות שהן לטווח הארוך בד"כ לבין משימות דחופות שלחץ הזמן מגדיר את חשיבותן.

מה ההבדל בין חשוב לדחוף?? משימה חשובה היא משימה התורמת לנו ערך רב. משימה חשובה דורשת יותר זמן ותשומת לב. עלינו לפנות לה את הזמן הראוי- רשמו את המשימות החשובות באמת בראש רשימת המשימות כולל תאריך יעד לביצוען. רצוי לרשום זאת גם ביומנכם. כל צורת רישום נוספת, למשל,  תזכורת בסמארטפון וכד' מצויינת עבורכם.

משימה דחופה היא משימה שמועד הסיום שלה קרוב, לרוב משימות חשובות שנדחו ונדחו- הופכות לדחופות כי לא טופלו בזמן כראוי.

משימות שהן גם חשובות וגם דחופות צריכות לקבל עדיפות עליונה לטיפול.

רצוי לרכז משימות דומות ביחד וכך להרגיש כי טיפלתם בכמה נושאים- אין ספק שזה יתרום לתחושת ההצלחה שלכם ולשליטה בשדון הדחיינות.