נהוג לדבר על דימוי עצמי גבוה, בינוני או נמוך. כמובן שכולנו רוצים שלילד שלנו יהיה דימוי עצמי גבוה. בשביל זה נחמיא לו על איך שהוא נראה, נעודד אותו להיות חבר טוב, אח טוב, ילד טוב, תלמיד טוב ונלמד אותו מהי מערכת הציפיות של כל תפקיד כזה.

דימוי עצמי יהיה שונה בין בנים ובנות. תרבותית, נעודד את הבנים להיות אמיצים, נועזים ואקטיביים ואילו את הבנות נעודד להיות מתחשבות, יפות ואסתטיות (כמו נסיכות דיסני).

כשאנחנו שמים את הדגש על איך לפתח לילדים שלנו דימוי עצמי גבוה, אנחנו שוכחים דבר אחד חשוב: דימוי עצמי הוא דימוי – הוא חלק מעולם רעיוני, דמיוני ופנטסטי שככל שאנחנו נותנים לו יותר דגש ויותר "דלק" בצורת מחמאות ("את יפה כמו נסיכה", "אתה אמיץ כמו ספיידרמן") או האדרה ("אתה הכי מוצלח"), ככה המרחק בין הילד למציאות גדל.

תחשבו על זה , דימוי עצמי זה בדיוק מה שמוכרים לנו בפרסומות. אנחנו גדלים ומגדלים ילדים בתוך חברה מלאת דימויים בהם יש את האישה "המושלמת", הגבר "המושלם" המשפחה "המושלמת" עד שאנחנו הולכים לאיבוד בתוך עולם מלא ציפיות שרק מרחיק אותנו ממי שאנחנו באמת.

דימוי עצמי יוצר ציפייה להיות מישהו מסוים במקום פשוט להיות – אני אמורה להתאים את עצמי לרעיון הזה, לפרסונה הזאת, אני כל הזמן אבדוק את עצמי, איך אני נראית, זזה, מדברת והאם זה עונה על מערכת הציפיות של הדימוי שיש לי כבר על עצמי. אני אשווה את עצמי לאחרים לפי הדימוי שיש לי עליהם ועלי ביחס אליהם. אני אחשוב על איך זה יראה במקום על מה אני רוצה ומה המטרה שלי. אני עלולה להתעלם ממשהו חשוב שקורה במציאות מרוב שאני עסוקה בלמלא אחר ציוויי הדימוי העצמי שלי. לדוגמא אם יש לי דימוי עצמי שאני חברה טובה, אני יכולה להתעלם מזה שחברה שלי פוגעת בי ואמשיך להיות החברה הטובה למרות שזה ממש לא תואם יותר את הסיטואציה. המאמץ הבלתי נפסק לעשות את זה הוא מתכון נהדר לאכזבה, לתחושת כישלון ויוצר פער בין מי שאני לבין מה שאני אנסה להראות שאני. ("אני זה התחפושת מבפנים אדם אחר"…)

ואז מה עושה ילד שאמור להיות אמיץ ונועז אבל הוא נהיה משותק מפחד –הוא נאלץ לדחוק את הפחד ולהעמיד פנים שהוא לא מרגיש כלום, שהוא גיבור. הוא לומד שהפחד שהוא מרגיש לא לגיטימי ואולי אפילו שמשהו אצלו לא בסדר ולומד להסתיר גם את הפחד וגם את הבושה עליו.

דימוי עצמי עומד ביחס הפוך לביטחון עצמי והרי מה שאנחנו באמת רוצים בשביל הילדים שלנו זה שיגדלו עם תחושה של ביטחון. שיסמכו על עצמם, על התחושות שלהם, על היכולת שלהם להתנסות בכל מיני מצבים גם אם פעם הם מצליחים וגם אם פעם הם נכשלים, שיכירו גם את המגבלות שלהם ויעזו להיות עם מה שיש.

לכן, שימו את הדגש על מה שהם אוהבים, איך הם מרגישים, מה הם רוצים ותנו להם מרחב וכלים לבטא את זה בדרך שלהם. שימו לב שאתם לא מונעים מתוך: איך זה נראה, מה יגידו ומה הם צריכים להיות.

חג פורים מתקרב ואיתו ההזדמנות לחגוג את עולם הדימויים והרעיונות, לשים מסכות ולהיות מישהו אחר. בתקווה לחזור להיות הכי אנחנו שאפשר. יהיה הרבה יותר מעניין ומגוון בעולם אם כל אחד יהיה הוא, לא?