העובדה שהילדים שלנו 
דומים לנו מאוד
יכולה להיות מקור לגאווה עבורינו 
(מוכשר כמוני)
ויכולה להיות מאוד מפחידה. 
היא מפחידה, בעיקר 
כי המקומות האלו, שהם מזכירים 
לנו את עצמנו 
(מתקשה בלימודים, מרדן, ביישנית וכדו')
הם המקומות הפצועים שלנו. 

אז מה עלינו לעשות?
ראשית, לזכור שהם, זה לא אנחנו
שנית, לרפא את הפצעים האלו בתוכינו

(הילדים שלנו הם אחד הטריגרים החזקים ביותר, להציף עבורנו רגש או אמונה שלנו כלפי עצמנו. כאשר אנחנו מודעים לכך – הדרך לפתרון קרבה. בואו נסתכל באומץ במראה).