את זוכרת שהבטחת לעצמך שאת בחיים לא תהיי לחוצה עם הילדים שלך כמו אמא שלך? ואתה הבטחת שאף פעם לא תהיה ביקורתי כמו אבא שלך?

ואז אתם מוצאים את עצמכם אומרים בדיוק אותם משפטים בדיוק באותה אינטונציה שההורים שלכם אמרו לכם (עם אותה תנועת יד ותנוחה של הגוף!) או מנסים בכל הכוח לעשות את ההפך.

לפעמים נהיה בדיוק כמו ההורים שלנו ולפעמים נהיה בדיוק אחרת. כל מיני הבטחות שעשינו כילדים שאנחנו בחיים לא נהיה כמו ההורים שלנו – ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמינו שלקחנו את הצד הקיצוני ההפוך למי שהם היו. בשני המקרים אין ממש בחירה, אנחנו אף פעם לא רק משהו אחד. לפעמים להגיב כמו שאמא שלך היתה מגיבה יהיה הדבר הכי אותנטי לך ולפעמים לא.

העבר שלנו והדפוסים שספגנו בבית זה דבר חזק והרבה פעמים אנחנו מרגישים שבלי שאנחנו בוחרים בזה, אנחנו מגיבים או מתנהלים באופן אוטומטי בצורה שאנחנו לא מרוצים ממנה. אנחנו רואים שזה משפיע לא טוב על הילדים שלנו וזה כואב לנו, גורם לנו לחרטה או למעגל של אשמה שנמשיך להגיב מתוכו בצורה שתגביל את חופש הבחירה שלנו עוד יותר.

בנוסף יש את מה שמקובל חברתית ותרבותית, מה שגדלנו עליו וגם מה שכולם אומרים שצריך, דעות של אחרים, שיפוט וביקורת שמשפיעים על האמונות שלנו ומעצבים לנו מסקנות של איך אנחנו אמורים להתנהג בתור הורים. לדוגמא: היום כולם אומרים שצריך להכיל את הילד, אבל מה לעזאזל זה אומר? האם זה אומר שאם אני כועסת עליו אני לא מכילה אותו? האם אני אמא רעה אם אני לא מכילה, אם אני עייפה או אין לי סבלנות ברגעים מסויימים?

שכחנו שכמבוגרים אנחנו חופשיים, אף אחד לא מגביל אותנו או כופה עלינו משהו. יש לנו את היכולת ולא רק את היכולת אלא את האחריות והמחוייבות לעצמינו ולילדים שלנו לבחור. היום אנחנו אלה שאחראים על חיינו ויוצרים לעצמינו את המגבלות, חיים לפי מסקנות ואמונות לגבי עצמינו ולגבי איך אנחנו אמורים להתנהל. שכחנו שגם כשאנחנו בתפקיד ההורה אנחנו קודם כל בני אדם, אינדיבידואלים שרוצים לחיות בחופש עם מי שאנחנו וזה אומר שאין דבר אחד שהוא נכון לכולם ואין דבר אחד שהוא נכון לנו תמיד בכל סיטואציה.

דפוס אוטומטי שנטמע בנו בעבר מתבטא בגוף בצורה בה ננשום, באופן בו נחזיק מאמץ באיזורים מסוימים ובאווירה מסויימת שניצור ונחזיק בגוף (כמו אוירה של לחץ למשל). הבשורות הטובות הן שמכיוון שאנחנו יוצרים את זה בגוף שוב ושוב ניתן גם ללמוד לשים לב ולעזוב ובכך להחזיר את יכולת הבחירה. לעצור את האוטומט ולהשתחרר ממעגל ההיסטוריה.

ככל שתלמדו לזהות את המגבלות שאתם שמים לעצמכם, להרגיש איך זה מופיע בגוף ככה תקבלו שליטה עליהם ותוכלו להפסיק אותם. להפסיק להגיב מתוך אמונות ומסקנות שנוצרו בעבר ולהרוויח בחזרה את החופש האישי שלכם לבחור איך להיות.

טיפ: בפעם הבאה שאתם מזהים שאתם בתוך אוירה קבועה, מגיבים בדיוק כמו ההורים שלכם או עושים בדיוק את ההפך רק כדי לא להיות כמוהם. עצרו רגע, שימו לב לגוף, שימו לב שאין חופש – בנשימה, בנוקשות כיווץ או צמצום איזור מסוים. הגזימו לכמה שניות את המאמץ ואת האוירה שבאה עם זה, תחדדו את התחושה של המגבלה, של חוסר החופש. ואז תרפו בבת אחת ותנשמו כאשר כל נשימה אתם מתרחבים, תופסים יותר מקום וזזים בצורה שנכונה לכם באותו רגע.