אין כמו הקיץ, ים, שמש אבטיח  ו… כמובן –  החופש הגדול

"הסיוט" של ההורים בהתגלמותו – "משעמם לי"," אין לי כוח", "מתי אנחנו גם נטוס"? "למה רק אנחנו לא היינו בלונהפארק החופש"?

הבדיחה הגדולה

מי צריך את החופש הגדול בכלל? מה הבעיה להמשיך ללמוד בכיתה ממוזגת?

אז למרבה הפלא, במקור חופשת הקיץ הונהגה כדי שהילדים יעזרו להורים בעבודת האדמה…

לא כדי שהילדים ינוחו ולא בגלל שחם מידי ללמוד בכיתה , פשוט כדי לעזור להורים בעבודת הקציר ,נשמע הזוי נכון?

"מקור החופש הגדול בחודשי הקיץ", מזכיר ד"ר יואב סילברט, מרצה לפילוסופיה והיסטוריה של החינוך, "באירופה, תקופת הקציר בחודשים הללו הצריכה ידיים עובדות והתלמידים נדרשו לצאת לשטח ולעבוד בקציר יחד עם הוריהם. פרידריך הגדול, שהיה הראשון להנהיג בפרוסיה חינוך לאומי, הפך את החופשה לרשמית. החינוך העברי, שהתבסס ברובו על עולים מאירופה, נשען על כללי החינוך האירופי. בראשית החינוך העברי בארץ ישראל, נועדה החופשה לאותה המטרה – עבודת הקציר".

אז קצת מפתיע בעולם של היום… זה נשמע רחוק וחלוצי…כי בינתיים התרחשה הפיכה קטנה תחת רגלינו. החופש שנועד במקור להקל על ההורים ולעזור להם הפך להיות עול לא פשוט, הן מטעמי העדר הסינכרון בחופשה עם מקומות העבודה והן מטעמי הציפיה האינסופית לבידור. מסתבר שהחופשה מוציאה מההורים יכולות מדהימות, הפקת אירועים, ניהול אטרקציות וניהול גרעון תקציבי שלא מבייש את בכירי האוצר וכל זאת רק כדי שהחופש הזה יעבור "בצורה סבירה".

התחממות כדור הארץ?

מה השתנה בצורה כל כך דרסטית שהתקופה שנועדה כדי להקל עלינו ההורים הפכה להיות נטל כה כבד עלינו?אז נכון, ימי פרדריך הגדול כבר לא רלוונטיים, אין צורך בכל כך הרבה ידיים עובדות ,העסקת ילדים בעבודת כפיים משיקה לתחום הפלילי והמורים לא מגיעים לכיתה רכובים על חמורים אבל עד כדי כך?

איך הגענו למצב שהחופש הגדול מעלה אצלנו מיד קונוטציות של עול והשאלות הנפוצות הן "איך שרדתם עם הילדים את החופש…" ?אנחנו מוכנים לעשות הכל רק שלא יריבו או חס וחלילה ישתעממו…

 מי מפחד מהחופש הגדול?

לא נעים לאמר זאת בקול אבל מכל עבר מציפים אותנו בפירסומות, כתבות וטיפים שכל מטרתם "לעזור לנו לעבור את החופש הגדול בהצלחה". ברמה עקרונית זה עוד ביטוי לתרבות צריכה מוגזמת שכולנו נענים לה בלי משים…למעשה בעצם התרבות הזו עוזרת לקבע ולשתול אצלנו את המחשבה שתיכף מגיעה תקופה קשה, ממש לא פשוטה ושבעזרת הכלים המתאימים נוכל למזער נזקים.

לכן אנחנו מתייחסים אל החופש הגדול כמשהו שצריך לשרוד אותו, ברור לנו שלילדים יהיה משעמם, שזה התפקיד שלנו לשעשע אותם ולדאוג שיהיה להם כיף.

הופכים דיסקט   

כאשר אנחנו חוששים מדבר מסויים, אנחנו מעבירים את החשש הזה הלאה, הציפייה שלנו שהחופש הוא תקופה קשה,ללא סדר ועם הרבה בלאגן עוברת לילדים שלנו.

אילו יכולתי לקרוא מחשבות מראשם של ההורים במהלך החופש הגדול , הייתי קוראת את המחשבות הבאות :

• התפקיד שלי כהורה הוא לדאוג שלילד לא יהיה משעמם והוא יהיה מרוצה בחופש.
• כדי לא להשתעמם ולהיות מבסוט – צריך אטרקציות והפעלות מיוחדות.
• היום לא עשינו משהו מיוחד ולכן מובן לי שלא כיף לילד.

כלומר, אני מצפה ויודעת היום תהיה מבועס, לא מרוצה ומשועמם!

לעולם, כל אדם מתנהג בהתאם לצפיות ממנו (חיזוקים חיוביים ) ולכן באופן אבסורדי הציפיות שלנו בעצם יוצרות את המצב הבלתי נסבל מבחינתנו.

שינוי נקודת המבט

השאלה איך יראה החופש , תלויה בנקודת המבט שלנו ההורים.

הידיעה שחופש הוא תקופה מצויינת לזמן איכות משפחתי, ללמידה אישית ,מנוחה וכן גם לעזרה בבית, תשנה את הציפיות שלנו ותיצור אצל הילדים את היכולת להתנהל אחרת בחופש.

תתפטרו מתפקיד ליצן החצר ומפיק האירועים, תדעו ותצפו לזה שזו תקופה כיפית, שאפשר לנצל אותה להרבה דברים חיוביים ומועילים ותאפשרו לילד להראות לכם עד כמה צדקתם.

אין כמו הקיץ, ים, שמש אבטיח וחופש גדול.

המשך חופשה נעימה,

מיטל

_____________

מיטל חדד מסורי, הנחיית הורים בגישת שפר