וויסות רגשי – נושא זה נחקר כל כך הרבה בשנים האחרונות והוא מעניין אותי במיוחד. הסקרנות שלי לגבי תהליכים טרום מילוליים הכוללים סוגים של טראומה בזמן ההיריון, הלידה ותקופת ההתקשרות הראשונה עם הורינו הביאו אותי לקשר המיידי בין אלו לבין קושי בויסות מערכת העצבים.

כתוצאה מחוסר ידע רב במיוחד של הורים, גננות ומורים אנו מחכים זמן רב מדי עד אשר מתקשרים לאנשי הטיפול לבקש את עצתם, מדוע הילד לא מווסת רגשית או תחושתית, מדוע קשה לו לישון ולהרגע, וקשה לו עם מגע עם בגדים וילדים אחרים ורעשים וקולות ושינויים.

ויסות רגשי הוא מצב פשוט מאד בו אנו ישנים כשאנו עייפים, כשאנו מתוחים אנו יודעים כיצד להרגיע את עצמנו באופן בריא. ויש לנו יכולת לנהל את הרגשות שלנו כמו שמחה, עצב, התרגשות, כעס, פחד, קושי. ויסות רגשי זה כשאני יכול להיות נוכח בכאן ועכשיו ואני לא מתמוטט, מתרגז, מתקיף או בורח מארועים והתרחשויות לא נעימות. בקיצור כשאני מווסתת זה לכל החיים. 

כשאנו לא יכולים בעצם לנהל את הרגשות שלנו אנחנו לוקים בקושי בויסות רגשי. שווה לבדוק קודם כל את עצמנו, המבוגרים, ההורים, כיצד אנחנו מצליחים לווסת את הרגשות שלנו בחיים ואם לא לבדוק מדוע. והאם יש רגש אחד במיוחד שאותו קשה לנו לווסת. ולפני שאנחנו מנסים לעזור לילדים שלנו, מומלץ מאד לעזור לעצמנו, גם כחלק מהתהליך הטיפולי בו מקבלים הדרכת הורים, תדעו שאם תלמדו על עצמכם כיצד לווסת רגש או קושי בחייכם יש לכם אוצר ביד ותדעו מיד כיצד ליישם זאת עם ילדיכם. 

הויסות הרגשי שלנו מתחיל כבר מהחודשים שבבטן. האופן שבו האמא מצליחה לווסת את רגשותיה כמו חרדה, דיכאון, לחץ, מתח, כעסים שונים היא תעזור לתינוק שבבטנה לוסת גם כן. כל שכן, מיד לאחר הלידה, האם או ההורה העיקרי הוא המווסת העיקרי של מערכת העצבים של התינוק. אם מכל סיבה בתקופה ראשונית זו האם היתה במצב רגשי קשה, כמו דיכאון, מתח או כעסים לא היה באפשרותה לעזור לתינוק לווסת את עצמו כאשר היה בכך צורך. אם האם היתה צריכה לצאת לעבוד או להתגרש, או המגדל העיקרי של הילד היתה אישה שמתקשה לווסת עצמה וכל שכן את ילדיכם גם לכך תהיה השפעה. (וזה אכן מעלה את הצורך לבדוק את המטפלת של ילדיכם כיצד היא מצליחה לווסת את ילדיכם).

התקופה הראשונה  של ההתקשרות  מהתעברות ועד  – 3 שנים ראשונות, חשובה מאד כדי לבנות מערכת וויסות יציבה ובכלל להשפיע על מערכת היחסים של הילד עם עצמו, עם הגוף שלו ועם אחרים. לכן התקופה הראשונה לחיינו כה חשובה ותשפיע בהמשך על היכולות שלנו להתמודד עם טראומות, עם קשיים פסיכולוגיים ופגיעות רגשית ופיזית.

הצורך שלנו בוויסות כל כך חזק שאפשר להבין מדוע אנשים מעשנים למרות שהם יודעים עד כמה זה מזיק לגופם. הניקוטין מרגיע את הגוף לרגעים ספורים. ככה עם כל דבר שאנו מכורים לו, כמו אוכל, עבודה, מין, אלכוהול, סמים. נתקשה לוותר על דבר מה שמווסת אותנו אם לא נמצא לכך תחליף.

כשתינוק בן יומו בוכה כי הוא מספר כך לאמו שהוא צריך משהו ולאם קשה עם הבכי או היא נעדרת או עסוקה התינוק יעצים את קולו ויהיה אגרסיבי יותר. כאשר פעמים רבות ההורה העיקרי אינו מגיב באופן מרגיע ומספק, זעם זה יהפוך לכרוני ויגרום לילד לגדול עם חרדות, פניקה, קל להתפוצץ, מתוסכל בקלות. 

אפשרות נוספת שאותו תינוק מבין שהבכי שלו לא מובן והוא פשוט ירדים את עצמו לרגשותיו ולצרכיו. תינוק זה יכול לגדול למבוגר שגופו מלא במתחים, שמתמוטט בקלות מהחיים או קופא במקום כאשר עולה רגש קשה בתוכו או סביבו.

כלומר אחת הדרכים להבין כיצד התפתח קושי בוויסות רגשי זה כאשר אנו לא יכולים להרגיש רגש מסויים, כי הוא מפחיד את הסביבה או כי האופן שבו הסביבה הקרובה התמודדה עם הרגש הזה גרם להכחדתו, להדחקתו, ולהסתרתו. ההורים מעליבים אותי כשאני מפחד, ההורים לוחצים עלי להתמודד כשאני מפחד, הגננת צועקת עלי כשאני כועס, הסביבה משתיקה אותי כשאני קופץ מהתרגשות. 

אנו מאד  מאד רגישים בשנים הראשונות לחיינו ומכיוון שכמעט כולנו גדלנו בסביבה שאינה מספקת את צרכינו באופן מושלם, כמובן שגם אנו לא נדע לעשות זאת. רובנו עברנו לידה לא פשוטה ושכבנו בחדר מלא בתינוקות צורחים כשרק מדי פעם מישהו ניגש לתת לנו לאכול. לרובנו לא היה וויסות מספק בימים הראשונים לחיינו. אז עכשיו, כשאני בסלון ושלושה ילדים צורחים ורבים ומדברים יחד מעל ראשי, ברור שיהיה לי קשה לווסת את עצמי. אף פעם לא ידעתי איך עושים זאת. ואני לא מדברת על הורים מתעללים, אלא ממש על רובנו, הורים "טובים דיים", הורים שעושים את המיטב ועדיין מבורות, מחוסר ידע, מחוסר הבנה ממשיכים את שושלת הוויסות החסר. 

כיום עם המחקרים הרבים שיש, שווה לקרוא ולהתעניין, לבוא להדרכת הורים ולקבל את הידע ממקור אמין. כי זה זמין, כי זה עובד, כי זה פתרון קסם לכל כך הרבה קשיים התנהגותיים שאתם חווים עם ילדיכם. אחת הדרכים המדהימות שאני מיישמת זוהי עבודה באמצעות נוכחות. ניתן ללמוד בכל גיל להיות נוכח כאן ועכשיו. בנוכחות עצמה יש גורם מרגיע ומספק, בדיוק כמו אותה יד מרגיעה של אמא ואבא שהייתי צריכה כל פעם שהיה לי קשה בילדותי.

כמו שאנחנו רואים זהו עולם פנימי ומרתק שניתן ללמוד ולהבין אותו ולאפשר לעצמנו המבוגרים ולבני האדם הצעירים שאנו מגדלים חיים מספקים ומלאים יותר בחיות ובחופש.