שעת ערב. אתם כבר עייפים מהיום, רוצים "לתקתק" מקלחות ולסיים את הערב, אבל אז זה מתחיל:

• "למה אני ראשון? שהיא תכנס קודם…"
• "לא רוצה להתקלח.
•  אני שונא את השמפו הכחול. רציתי שתקני לי את האדום…"
• "רגע. אני באמצע תוכנית…"
• "אוףףףף, התקלחתי אתמול!"

מוכר, נכון?

בסיטואציות האלה, אתם בטוחים שלילד יש "משוואת כדאיות" בראש והוא שואל את עצמו: "האם כדאי לי להיכנס להתקלח או לא כדאי לי?".

לכן, אתם מתחילים במתקפה, שמטרתה הטיית כף המאזניים לתוצאה הרצויה מבחינתכם:

"אם תכנס להתקלח תקבל הפתעה, נלך לקניון, נספר לגננת…" וכמובן הכף השניה – "אם לא תכנס… אין טלוויזיה, אין מחשב, אין חברים…" ועוד צרור שלם של אמירות, שכל מטרתן להראות איזו טעות זאת תהיה, מבחינת הילד, לא להיכנס להתקלח וכמה כדאי לו להיכנס להתקלח.

אז תגידו, איך יכול להיות שאחרי כל ההסבר המלומד שלנו (שלא נאמר האנרגטי…) הוא עדיין בוחר לא להתקלח?

איך יתכן שאחרי הפעם ההיא, שהוא כן התקלח יפה וקיבל בתמורה את חצי המלכות שהבטחנו לו, יום למחרת הכל כאילו נשכח?

איך יתכן שהילד לא הבין שכדאי, אבל ממש כדאי לו, להיכנס להתקלח יפה?

לחפש את המטבע מתחת לפנס

מאחר "ומשוואת הכדאיות" לא מספקת את הסחורה, אנחנו מחפשים פתרונות והסברים אחרים:

• הוא ממש עייף היום.
• אולי באמת השמפו הכחול שורף לו.
• קשה לו להתקלח אחרי ארוחת ערב, מחר נתקלח לפני ארוחת הערב…
• אההה, עכשיו הבנתי – גם אבא שלו לא אוהב מקלחות. זה בטוח גנטי…

אנחנו מספקים לעצמנו הסברים שונים כדי להבין איך הראש של הילד "עובד", והופכים להיות יותר ויותר מתוסכלים וחסרי אונים, כשכל ההסברים לא באמת עוזרים לנו להבין את הראש של הילד.

גישת שפר – המשוואה אחרת

גישת שפר מסבירה, שבראשו של הילד קיימת משוואה אחרת לגמרי.

הילד לא מנהל מאזן "כדאיות" של הטבות לעומת סנקציות. מי כמונו יודע, ניסינו וזה לא עבד – בטח לא לאורך זמן.

בגישת שפר תבינו שאתם הורים מדהימים עבור הילד שלכם (כן, כן, גם את שכעסת אתמול והענשת, גם אתה שהיית חסר סבלנות בערב), שהילד שלכם מדהים, רק שהמשוואה שיש לו בראש היא פשוט אחרת.

ההבנה – מה היא אותה משוואה אחרת – תאפשר לנו לשנות אותה, ואז האווירה בבית וההתנהגות של הילד תוכל להשתנות לאורך זמן ובכל התחומים.

הדבר דומה לכך, שברגע שבו אנחנו מבינים, שדלת הבית שלנו נעולה ולא רק מוגפת, אנחנו מפסיקים לנסות לפתוח אותה בעזרת הידית ומשתמשים במפתח.

הידיעה שהדלת נעולה (למרות שכלפי חוץ היא נראית רק מוגפת), מאפשרת לנו להשתמש במפתח ולפתוח את הדלת , ולא לעמוד מתוסכלים מול הדלת ולהמשיך לנסות ולפתוח דלת נעולה בעזרת הידית בלבד.

זוהי בדיוק גישת שפר. אנחנו נאבקים ומנסים להבין את התנהגות הילד על סמך מה שאנחנו רואים, ולא מודעים לעובדה שיש רובד נוסף. כשמבינים את הדינמיקה, זה כמו להבין שדלת נעולה פותחים באמצעות מפתח.

Z=Y+5X

הגישה לא מספקת פתרונות נקודתיים, אלא מנתחת לעומק ומסבירה מהי הדינמיקה בין ההורה לילד. אחרי שהדינמיקה ברורה, אפשר להשתמש בה "ולפתור" כל בעיה המפריעה לנו.

במקום לנחש את הפתרונות  – בואו ללמוד את הנוסחא!

במסגרת הטור, אפרסם טעימות מגישת שפר, המציעה התבוננות מעמיקה ומרתקת על הדינמיקה בין הורים לילדים ועל הכוחות והכישורים הטמונים בילדים.

שלכם,

מיטל

לדף שלי כנסו:

https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%9C-%D7%97%D7%93%D7%93-%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%A4%D7%A8/373549659380197?ref_type=bookmark