" למה מסרת במקום לזרוק?" "היית צריך לבעוט לשער!", "למה אתה לא חובט יותר חזק?"…. ועוד ועוד.

כמה פעמים ישבתם עם הורים על הספסל במשחק או תחרות ושמעתם כי חלקם צועקים ונותנים לילדיהם הוראות מקצועיות?

הורים אלו הרוצים לעזור, מתבלבלים ומתערבים בחלק המקצועי. לעיתים קרובות קורה כי הילד מקשיב להורה, ולא למאמן. ללא קשר לאיכות ההוראות.

מעורבות הורים בספורט הוא נושא רחב. הדוגמאות הקצרות שנתתי בתחילת הכתוב מתייחסות לאותם הורים שרמת המעורבות שלהם גבוהה. האמת היא שהורים כאלה כבר עברו את "גבול המעורבות", ומה שהם עושים זו כבר התערבות. ברמת הסטריאוטיפ הורים אלה מאופיינים בכך שהם מגדלים "כוכב". הם לוקחים על עצמם אחריות מקצועית, מנהלים ומתערבים בליווי המקצועי של ילדם הספורטאי, ובעצם יש הרגשה פעמים רבות שהמאמן משמש  עבורם כעוזר. הם יאמנו בבית, יעירו במשחקים, ואחרי משחקים גם ינתחו את הביצועים של הילד עד הפרט האחרון. השיח בבית יהיה סביב הספורט של הילד וכל מערכת היחסים בין ההורה לילד תסתובב סביב עיסוקו של הילד בספורט וביצועיו המקצועיים.

חייבת להודות, זה מכעיס נורא. יש לילד מאמן וההורה לא מפסיק להתערב. הילד לא יודע למי להפנות את נאמנותו ובמקרים רבים חש מבולבל ולעיתים אף נטוש. הוא מתקשה לפתח מערכת יחסים טובה ומחייבת עם המאמן הנוכחי, דבר העשוי בעתיד לגלוש גם לקושי לפיתוח מערכות יחסים עם דמויות סמכות אחרות. ההורה מפסיק להיות הורה והופך למאמן. המצב לא טוב וחווית האכזבה הולכת וגדלה. הילד לא מצליח להתפתח כספורטאי. הוא לא רוצה לאכזב את ההורה, בטחונו נפגע וביצועיו הולכים ויורדים. אין לו מי שיכיל אותו ברגעים קשים וילמד אותו שאי הצלחה היא חלק מהתפתחות, וזהו למעשה תפקידו האמיתי של ההורה. הילד איבד הורה מחנך ואוהב ומקבל הורה מאמן ומתנה יחסים. מורכב ועצוב.

אם כן מה עושים?

כמאמן עליך לזכור כי ההורה נותן לך את המשאב הכי חשוב בחייו, את ילדו. עליך לנסות וליצר עימו שיח, תקשורת ולעזור לו לראות את הקושי שנוצר עבור הילד עקב התנהגותו. עליך לזכור שההורה באמת ובתמים רוצה בטובת הילד. הוא נותן לילד מכל ליבו ומקדיש רבות מזמנו ומיכולותיו כדי לקדם את ילדו. ההורה טועה, אבל הכוונה שלו טובה.

כהורה עליך לבדוק מהן המוטיבציות שלך, להבדיל בין השאיפות שלך לשאיפות של הילד. עליך לראות את צרכי ילד ורצונותיו האמיתיים, בראש סדר העדיפויות. להבין שאתה לא עוזר לילד אלא להפך, פוגע בו. אתה מוותר על התפקיד הכי חשוב בעולם – להיות הורה – בתמורה לתפקיד הרבה פחות חשוב – מאמן. כדאי לך לפנות לעזרה כי יש כאן נושא רגשי משמעותי שקשור אליך עצמך ואתה "שם" אותו על הילד, הספורטאי. חשוב להדגיש שכהורה אתה חייב להיות בתמונה, להתעניין ולתמוך, אך לעשות זאת במידה הנכונה.

אז מה אתם בתור ההורים האחרים יכולים לעשות? קודם ראו את חולשתו של ההורה והרצון הכנה והאמיתי שלו לעזור לילדו ונסו להיות אמפתיים. אותו הורה זקוק לעזרה ולא לביקורת או כעס. אם תצליחו להגיע אליו ממקום זה תוכלו לעזור לו ולילד שלו.