שיר הסלפי של פסטיגל 2014, גרר בהלה ותגובות אינספור, אך, בינינו, זהו רק סימפטום נוסף לכמה שהילדים של היום חשופים לעולם המבוגרים והריאלטי, למושגים כמו פולחן עצמי, טיפוח, יופי, כסף וקניות. שלא נדבר על המחשב והאייפד שנמצאים בידי כל יונק בן שנה…

הילדים של היום מופקרים (כן, לא טעיתי, מופקרים) לתכנים של מבוגרים – שלרוב אינם מתאימים להם מבחינה התפתחותית, רגשית ונפשית. ולא – אני לא מדברת על תכנים ייעודיים למבוגרים בלבד. הגישה לתכנים כמו מין ומיניות פרוצה לחלוטין. הילדים נחשפים אליהם בטלוויזיה, בפרסומות (גם פרסומות למוצרים שמיועדים לילדים), באינטרנט ובאייפון – הנמצא ממש בכף ידם.

אז מה אנחנו, כהורים, יכולים לעשות?

אנחנו, ההורים, יכולים להגביר את הפיקוח ואת תשומת ליבנו, ככל הניתן. לעקוב ולבדוק. זו אינה בחירה או החלטה אלא ממש חובתנו מולם, עבורם. לבדוק וואטסאפים, פייסבוק. לראות ולדעת איפה ועם מי מסתובבים, באיזו שעה חוזרים, גם אם זה למורת רוחם של הילדים לעתים. היו סמוכים ובטוחים כי אתם עושים זאת עבורם, ובכך גם הם יפנימו שאתם רוצים בטובתם וכי זוהי ההתנהלות. נקודה.

לא משנה עד כמה נדמה לנו שהילדים הם ״מבוגרים קטנים״, הם עדיין זקוקים פשוט להיות *ילדים*.

זכרו: חלק נכבד וחשוב מהילדות, הוא האפשרות לשחק ולדמיין! 

מה מקנה המשחק לילד?

בין השאר, מקנה המשחק לילד את היכולת להתמודד עם החשיפה לתכנים מגוונים, לעבד אותם רגשית ולהבינם. באמצעות המשחק, הם חופשיים להתנסות ביחסים חברתיים, ללמוד על חוקי החברה וההתנהגות, להיות כל מי ומה שהם ירצו – גם אם זה מופרך מיסודו, להביע רגשות ופנטזיות באופן חופשי – בעולם דימיוני, בו הכל אפשרי.

דווקא מתוך עולם המשחק, בו הכל אפשרי: לא חסר להם דבר, אין חסכים, והם לומדים לבד מה רצוי ומה לא, מתנסים ויוצרים לעצמם גבולות. 

לסיכום, התנסו בתרגיל הבא, ותרוויחו גם כיף גדול,
הניחו לרגע את האייפד והמחשב, כבו את הטלוויזיה והחזירו לילדים את זכותם הבסיסית – לשחק! 

והתבוננו בהם משחקים. 

____________

סילבי אלישקוב, טיפול רגשי במשחק.