סיפור הלידה

ב 21 לאוקטובר השנה  לרונה שלי מלאו 16 שנים. Sweet Sixteen

לקראת יום הולדתה  והולדת MaDcafe החלטתי לשתף לראשונה את סיפור הלידה שלה.

רונה היא השלישית מבין שלושת ילדיי.

בשבוע 39 חשתי ירידה בתנועות עובר. הייתי כבר ארבע שנים מיילדת וידעתי היטב את התורה: במקרה כזה יש לשכב על צד שמאל, אחרי שתייה של משקה ממותק ולחכות ל 3-4 תנועות עובר. חיכיתי וחיכיתי ומי לא בא?……..נכון. רונה. בדיעבד היא פשוט ישנה שנת ישרים ברחם האוהב שלי. זה היה ב 20 לאוקטובר בשעות הערב המאוחרות. כשלא הייתי שקטה מהמצב שיתפתי את אבא של רונה בהתלבטות והוא באופן אחראי ביותר אמר לי : כשיש ספק…אין ספק. נסענו לבית החולים. שם קיבל אותי הצוות בחיבוקים ובהתרגשות שהרי ארבע שנים אנחנו עובדים יחדיו. חדר לידה היה בשבילי בית שני. חגגתי שם יותר לילות סדר מאשר בבית.

חוברתי למוניטור שהראה שרונה מרגישה מצוין ברחם, רק שמכשיר האולטרה סאונד הראה ירידה בתנועות נשימה. זה לא שרונה לא נשמה בבטן. כל חילוף הגזים (קבלת חמצן ופליטה של דו תחמוצת הפחמן) נעשה על ידי השילייה, אבל כן ניתן להבחין באולטרסאונד בתנועות נשימה כאשר הכל תקין. כך או כך, הצוות החליט בשבילי (אך בהסכמתי המלאה) שהגיע העת שרונה תצא להמשך טיפול מחוץ לרחם.

זו הייתה חגיגה, האפידורל הגיע, כל הצוות נכח ועוד, ואין שם מתאים לה למלכה הזו יותר מרונה. חברותיי המיילדות היו איתי בחדר הלידה , עודדו אותי ואף שזרו הומור וצחוק. ברינה (ברונה) ילדתי את היורשת המתוקה בשעה 1:40 בלידה רגילה ונעימה. שכחתי לספר שאמא שלי, סבתא של רונה הייתה איתנו גם וכששאלו אותי איך לא התביישתי ללדת לפני כל הפורום הרב הזה ……תשובתי הייתה שאחרי ההרדמה האפידוראלית הייתי מוכנה ללדת אותה גם באצטדיון של בלומפילד….העיקר ללדת אותה בחיוך ובהנאה עם מינימום כאב וסבל. אמן ואמן שכך יהיו לידותיה שלה וחייה בכלל.

הזדמנות להודות לצוות שהוא גם משפחה וגם חברים עבורינו.

לידות קלות ובטוחות

ממני דורית, אמא של רונה. (רצ"ב תמונה של רונה בת דקה ואני מלאת התרגשות)