כולנו רוצים שלילדים שלנו יהיו חיים מלאים, שיגשימו את הפוטנציאל שלהם ויבטאו את האיכויות שלהם. אם זה מבחינה חברתית או לימודית או מבחינת כישורים ספציפיים שאנחנו מזהים אצלם ורוצים לתת להם אופציה להתפתח בהם. ואם זה מבחינת צליחת קשיים, עמידה באתגרים והתמודדות עם סיטואציות שמפחידות אותם.

אחד האתגרים הגדולים בהורות הוא להצליח לזהות מתי אנחנו מביאים רצון שלנו או אמונה שיש לנו לגבי מה ואיך דברים צריכים להיות במצב בו הילד בכלל רוצה וצריך משהו אחר.

לפעמים אנחנו כל כך רוצים בשבילם ובטוחים שזה הדבר הנכון עד כדי כך שאנחנו נהיים עיוורים לסיטואציה – למצב בו הילד נמצא. אנחנו שוכחים את הדבר הכי בסיסי וסה"כ די פשוט שאנחנו יכולים לעשות – לשאול אותם, אבל במטרה באמת להקשיב.

תוסיפו לזה את הצורך הבסיסי של הילד שנאהב אותו ולכן הנטייה שלו לרצות אותנו. הוא מרגיש מתי אנחנו רוצים בשבילו או לא מרוצים מההתמודדות שלו (לפעמים אפילו לחוצים מזה, רוצים שהוא כבר יהיה בסדר, מעבר לזה ויצלח את המכשול). לכן, הפעולה של הקשבה הופכת להיות הרבה יותר עמוקה ממה שחשבנו, הקשבה שהיא מעבר למילים.

נתחיל מלהבין מה קורה לנו כשאנחנו מזהים אצל הילד קושי או כישרון. קושי שמעכב אותו בסיטואציות מסוימות יכול להיות פחד או ביישנות שמובילים להימנעות. הקושי של הילד גורם לנו לכאב, לפעמים אפילו לבושה, כי אולי זה משליך עלינו, אומר משהו על הצלחתנו כהורים. כדי להפסיק את הקושי שלו ואת הכאב שלנו נחפש פתרונות, נשכנע ולפעמים אפילו נתעלם ונתנהג כאילו הקושי לא קיים ונשלח את הילד להתמודד עם הסיטואציה שקשה לו בלי לתת תשומת לב לנושא. במקרה של זיהוי כישרון או נטייה טבעית של הילד לכיוון מסוים שהוא לא רוצה לממש כרגע החוויה תהיה דומה.

בכל אחד מהמקרים האלה עלולה להיווצר אצל הילד חוויה שהשארנו אותו לבד שם. אנחנו רוצים שיתגבר, יעבור גבולות יפרח ויתפתח, אבל שוכחים לעצור ולבחון האם הוא מוכן, האם זה הזמן. אולי חצי שנה שנה של הימנעות ממה שמפחיד אותו זה הדבר הנכון כרגע? אולי הוא רק צריך לדעת שאנחנו שם בשבילו וברגע שהוא ירצה לעשות עם זה משהו נושיט לו יד ונצעד לצידו לאורך כל הדרך עד לפירוק הקושי.

איך יודעים מתי אנחנו פותחים אופציה בשבילם כדי להתמודד עם קושי או לבטא את היכולות שלהם ומתי אנחנו כופים משהו שהוא לגמרי שלנו? כמה ללחוץ ולדחוף וכמה להרפות, לתת זמן ומרחב לילד לפנות אלינו לעזרה? מתי ההורות שלנו נותנת הכוונה והמרצה ומתי היא השלטת הרצון שלנו?

אחת הדרכים לדעת היא לזהות מתח בגוף שלנו. כשאנחנו דוחפים כדי להיות כבר מעבר לכאב, לפחד, לקושי יש דחיפה בגוף, בד"כ באזור הסרעפת והבטן העליונה – זה בדיוק ההפך מלתת מקום לכאב ולפחד, לעכל אותו, לעבד אותו ולהיות מסוגלים להתבונן על הסיטואציה בנחת ומתוך זה למצוא דרך. כשתזהו את הדחיפה ואת המתח הנוסף שנלווה אליה, קחו כמה נשימות עמוקות ותרפו. תתבוננו בילד, תשאלו ותקשיבו תוך כדי שאתם מרפים כל פעם שאתם רוצים בשבילו שוב. תנסו להבין מה באמת הוא רוצה ותנו לו להרגיש שכל בחירה שלו כרגע באמת מקובלת עליכם. ומעבר לזה, ברגע שישנה את דעתו אתם שם להקשיב שוב ולחשוב יחד על הצעד הבא.

תזכרו שהדבר החשוב ביותר הוא שידע שהוא לא לבד!