עבר עליכם יום קשה בעבודה, רבתם עם בן/בת הזוג, אתם בעיצומו של משבר או אפילו סתם מאוד עייפים ומותשים כי לא יצא לכם לישון מספיק בתקופה האחרונה וכואב לכם הגב. הדבר האחרון שאתם רוצים הוא שהילד שלכם יושפע מזה, ידאג לכם ויהיה עסוק במה שקורה לכם.

כדי לא "להעמיס" עליהם את "הצרות" שלנו הנטייה תהיה להסתיר את מה שעובר עלינו ולהעמיד פנים שהכל כרגיל. אבל נחשו מה? הם בכל זאת מרגישים את מה שעובר עלינו. כשאנחנו מסתירים הם לומדים לעשות את זה בעצמם, הם לומדים שיש משהו מסוים שגם אם הם לא יודעים לתת לזה מילים, הוא נמצא שם מתחת לפני השטח וכלפי חוץ יש משהו אחר. המסר הכפול הזה יכול ליצור בלבול, לפגום ביכולת של הילד לסמוך על המציאות – לפקפק במה שהוא מרגיש שבאמת יש שם. ואם נהיה רגע כנים זה הרבה יותר מטריד מזה שלאמא פשוט כואב או שאבא כועס על אמא.

בנוסף, ההסתרה מהם לא ממש עובדת לנו, אנחנו יכולים להיות עצבניים יותר וחסרי סבלנות, כבדים יותר ומרוחקים יותר. ועם הרבה פחות נוכחות ותשומת לב לילדים שלנו – כי אנחנו עסוקים במה שבאמת עובר עלינו ובמאמץ להסתיר את זה.

הדבר העיקרי שהסתרה עושה היא לא מאפשרת קרבה, היא שמה איזה קיר שקוף ביננו לבין הסביבה. אם נהיה כנים ופשוט נסכים להיות אם מה שיש נוכל להגיד: אני עייף מאוד, אני עצוב היום, כואב לי הגב וזה עושה אותי קצת עצבנית או פשוט רבתי עם אמא (כמו שאתה רבת עם חבר מהגן/בי"ס). החלק המאתגר הוא באמת לעשות את זה עם תשומת לב וטקט בהתאם לגיל הילד, ואם הוא שואל שאלות לזכור שהוא לא הפסיכולוג שלנו ולא שם בשבילנו אלא אנחנו שם בשבילו ולא להעמיס פרטים. הכנות באה כדי לעשות את החיים פשוטים ולהפסיק להסתבך עם מה שיש.

להסתרה יש אוירה מאוד ברורה שאפשר ללמוד לזהות אותה כשאנחנו בתוך זה. אנחנו מחזיקים את ההסתרה בגוף, זה יתבטא בעיקר במתח בפנים ובחזה – האיזורים בהם אנחנו מביעים משהו החוצה, נשימה שטוחה יותר לחזה והבעת פנים מאולצת שלא מבטאת את מה שאנחנו באמת חווים (כדי שלא יפרוץ החוצה), ניצור גם מאמץ בבטן כדי להשאיר הכל בפנים. הרבה פעמים נימנע מקשר עין ונמעיט את האינטראקציה – לא בא לנו שיראו אותנו באמת. לפעמים נרצה להתחבא ולפעמים ההפך נעשה מאמץ להיות שמחים או להראות את ההפך.

להפסיק להסתיר יוצר תחושת הקלה, גם לעצמינו וגם למי שנמצא לידינו. המציאות חוזרת להיות אחת ולא משהו מפוצל עם מסרים סותרים. אם נהיה כנים נוכל להיות עם הילדים שלנו בכל מצב בו אנחנו נמצאים ומתוך זה למצוא גם את הדרך הכי טובה לבלות איתם בלי לנסות "להתעלות" על מה שבאמת קורה לנו ולהחליט שהיום מבלים אח"צ שקט בבית כי אמא מאוד עייפה או כואב לה – אבל עדיין יש המון אופציות מה לעשות יחד עם המצב הזה.

כדי לגדל בני אדם רגישים לסביבתם שמסוגלים להיות כנים עם עצמם אנחנו צריכים קודם כל להיות מסוגלים להודות בפניהם שגם אנחנו בני אדם ושהחיים שלנו מורכבים מכל מיני רגעים  ממשברים ואתגרים כמו גם מרגעים של שלווה ושמחה.