האם זה משנה אם נולדתם בלידה טבעית, פזיולוגית, קיסרית או מכשירנית ? העיקר שכולם יוצאים בסוף!!! האומנם אין חשיבות לדרך בה אנו יוצאים לעולם???

כשאני מסבירה בקורס הכנה ללידה על משמעות הלידה וחשיבותה כפריצת דרך לחיים, רוב הזוגות לא ממש מבינים על מה אני מדברת.

בתחילה יש תחושה כי אני פריקית של לידה טבעית וכאב. אך ככל שהשיח מתרחב ופיסות ידע נוספות נחשפות הם מתחילים להבין.

הדרך בה האדם נולד תנתב את חייו ותנהל אותו בעיתות משבר, מעבר או פריצות דרך בחיים. והם יהוו טריגר לזיכרון הלידה הצרוב בכל תא ותא בגופינו. והזיכרון חבוי לו בשקט ובשלווה ,עד לרגעים המהווים נקודות מפגש בין הלידה לחיים ויוצרים טריגר להתפרצות רגשית לא ברורה.

רגעי הלידה, ההגחה לעולם, פריצת הדרך הראשונה שלנו לעצמאות נשימתית וקיומית.

אלו הם הרגעים אשר החתימו בתודעתך ויחתימו בתודעתו של ילדך, לאורך כל ימי חייו, כיצד יתמודד עם פריצות דרך בחייו. הוא יצמח ויגדל ויתבגר ויקים משפחה ואולי לעולם לא ידע מדוע הוא תקוע, נבהל ומשתתק בדיוק כשמגיע רגע המפגש עם ההצלחה, רגע קבלת ההחלטה או רגע לפני שמשהו מסתיים.

איך יעבור משלב לשלב. בכל פעם יחזור על אותן טעויות, או ייתקע בדיוק באותם שלבים, כמו עכבר במבוך החוזר שוב ושוב אל אותו המסלול מבלי שישים לב.

הדרך הטובה והפשוטה ביותר להסביר זאת, היא באמצעות סיפורים מהחיים. נשים שעברו אצלי תהליכים בהריון ואחרי לידה: (השמות כמובן בדויים).

יעל (שם בדוי) בהריון ראשון – נראה שההריון עבר בטוב וללא שום סימפטום מיוחד. אפילו תופעות הטרימטסר הראשון פסחו עליה בעדנה. הגיעה אלי לקורס הכנה ללידה. בחרה בקורס פרטי היא ובן זוגה.

4 מפגשים ארוכים בהם הכרתי והבנתי מה הצורך האמיתי שלהם להכנה ללידה. בסוף כל מפגש שיבחו על הדרך בה ריתקתי אותם בידע שאינו כתוב בשום מקום…

אך המפגש האחרון היה שבר. יעל בכתה והביעה תחושות פחד וחרדה, היא לא הבינה מה הגורם לתחושה ניסיתי לברר ולהרגיע …

הלידה החלה בירידת מים, היא אושפזה, במשך שעות הייתה בהמתנה. אין צירים, הכל בהולד, רק הצוות לוחץ זירוז, זירוז. היא מסרבת, אנחנו עושות תהליך שמנים, תבלינים ופרחים והנה זה מתחיל. הכול נפלא, יש צירים נהדרים המקבלים יחס של כבוד והכלה. פתיחה מלאה והנה השבר מגיע שוב רגע לפני הסוף. פחד חרדה בכי …. תחושות מוכרות אך לא יודעת מה הגורם..

לאחר הלידה, יעל מגיעה אליי לטיפול פינוק תמים במים. הכול נהדר, היא עפה על פני המים, כל הגוף רפוי ורגוע. והטיפול עומד להסתיים. והינה זה בה שוב, בכי פחד וחרדה. אך הפעם הגורם והסיבה השתקפו בתודעתה… "ראיתי את עצמי נולדת בלידת חירום קיסרית. רגע לפני שהייתי אמורה לסיים בעצמי את התהליך ולהגיח לאוויר העולם. חדר אור נוראי אל המרחב שלי וסינוור אותי, מיד הרגשתי ששולפים אותי משם בכוח. חשתי כעס. ואחר כך סליחה ומחילה לאימא. כי הרי "מה לעשות, לא הייתה לה ברירה. היא לא אשמה".

וכשהבינה זאת, דרך כל אותם האירועים בחייה, הבינה שהלידה הייתה עוד פריצת דרך בחייה. הבינה כי עליה לטפל בדרך בה נולדה ולשפר את זיכרון החוויה כדי שתוכל לצמוח בחייה ללא עכבות.

אז זהו סיפור אחד מיני רבים של נשים וגברים אשר מגיעים אליי לטיפולים, במים וביבשה, עם או בלי קשר להריון.

עכשיו נסו לחשוב איך אתם הגעתם לעולם והיכן אתם רואים נקודות מפגש מקבילות לפריצות הדרך בחייכם.

התבוננו בילדיכם, בהתנהגותם ובתגובותיהם למצבים.

האם יש נקודות מפגש מקבילות ללידה בה ילדתן אותם?

____________________

רות פדידה, הבנת תהליכים ודפוסים בחיים, דרך טיפולי מים והתחברות לעוברות, שלך.

קראו עוד על לידה:

מתי נכון להגיע לחדר הלידה >>

גברים בחדר לידה >>

5 שאלות ותשובות השכיחות ביותר לגבי הנקה >>