התרגיל הבא מחולק לשניים, את החלק ראשון בצעו היום ואילו את החלק שני, בעוד שבוע מהיום: 

חלק ראשון:

כתבו מכתב לילד שלכם. 

כתבו מהלב. את כל מה שיש לכם להגיד לו/ה ולא העזתם (מן "מכתב שלא יישלח" שכזה). 
הכל, את כל הטוב וגם את כל הרע. 
אין צורך במכתב ארוך:

למשל – בשביל לאפשר לכם להתחיל לחשוב ולקבל רעיונות:
"יוסי, אתה ילד מקסים וחכם ואני נדהמת כל פעם מחדש מיכולת הנתינה שלך לאחים שלך ולחברים שלך…
אבל אני לא יכולה לסבול את הבלאגן שאתה עושה ואת זה שאתה לא מסדר את החדר וכו'……"

תכתבו כל מה שעולה לכם בראש, אל תרחמו על הילד שלכם (במילא הוא לא אמור לקרוא את זה). 
לכשאתם מסיימים לכתוב, שימו את המכתב במקום שאין לאיש גישה אליו, מלבדכם והניחו לו מספר ימים. 

עוד שבוע מהיום:

לפני שבוע כתבת מכתב לילד/ה שלך. 
איך היה? 
איך אתם מרגישים עם המכתב?

הוציאו את המכתב מהמחבוא וקחו עט בצבע אחר. 
כעת, קחו את המכתב ובכל מקום בו רשמתם את שם הילד/ה או "את/ה", מיתחו קו בעט החדשה ורישמו את שמכם או "אני". 

זה צריך להיראות כך (היכן שהקו האלכסוני- המילה הקודמת נמחקת): 
"יוסי/יעל, אתה/אני ילדה/אשה מקסים/ה וחכם/ה
ואני כל פעם נדהמת מיכולת הנתינה שלך לאחים שלך ולחברים שלך…
אבל אני לא יכולה לסבול את הבלאגן שאתה/שאני עושה ואת זה שאתה/שאני לא מסדר/ת את החדר וכו'……"

מה למדת על עצמך?
האם הכתיבה מחדש מאפשרת לך לראות באור חדש את הילד/ה?
איך ההרגשה שלך עכשיו?
קראו שוב את מה שתיקנתם ותנו לזה להדהד בכם.