כשאתם שומעים מישהו או מישהי חוזרים על עצמם כל פעם מחדש כשהם משתמשים בדיוק באותם המילים גם אם קצת אחרת כדי לתאר משהו, או להסביר את עצמם, האם אתם שותקים? מגיבים? או אולי אתם אלו שישר אומרים: די, מספיק, הבנתי, "את/ה טוחנ/ת מים" או "את/ה חופר/ת"….

לי זה קרה היום כשהקשבתי לנאום של חבר כנסת ברדיו, המילים, המשפטים, אותם שמעתי כבר כל כך הרבה פעמים חזרו ועלו מפיו גם הפעם, לכן מהר מאוד איבדתי את החשק להקשיב לו והעברתי ערוץ .

התחלתי לצייר מנדלה, נזכרתי כמה אהבתי לשמוע שוב ושוב את אותם הסיפורים, כשהייתי ילדה ושאלתי את עצמי למה איבדתי עניין כל כך מהר לחבר הכנסת?

אם תתבוננו על ציורים של מנדלות תוכלו לראות שגם המנדלות די חוזרות על עצמן, על ידי הסגנון וגם על ידי הצורות המעגליות.

 למנדלות יש מחזוריות שמקנה רוגע, מאפשרת יכולת להתרכז שעוזרת להנות בשעת היצירה, אך יש בה גם אתגר, במחזוריות של המנדלות הצורות אמנם חוזרות על עצמן אך הן אינן נשארות במקום ואם תשימו לב תגלו שהצורות שמרכיבות את המנדלה צומחות ומצמיחות אחת את השניה, הן מתרחבות מנקודה קטנה אל המרחב וזה בדיוק מה שהיה חסר לי היום בדבריו של חבר הכנסת, המרחב, הצמיחה, המילים שבחר, חזרו על עצמן שוב ושוב עד שהפכו לשחוקות והשאירו את הדובר שלהן בדיוק באותו המקום שבו פגשתי אותו בפעם האחרונה. לכן לא מצאתי בו עניין והעדפתי – כמו תמיד – לצייר לעצמי מנדלה חדשה.

בחרתי לצרף תמונה קצת שונה, מנדלה שצויירה בצבעי עיפרון ואחר-כך שודרגה קצת על ידי תוכנה ממוחשבת, אולי כדי להזכיר לעצמי שגם אני צריכה להיזהר, שלא "לחפור" ולנסות כל פעם, להתקדם קדימה, אפילו אם זה ממש ממש במעט.

שלכם בידידות

מיכל

https://www.facebook.com/it.is.Just.to.create/timeline?ref=page_internal