היי, אני אסתי, אמא חד הורית לאופיר
 

געגוע….יש מישהו שיכול להסביר מה מרגישים כשאומרים את המילה הזאת?

אמא…..יש מישהי שיכולה להסביר את התחושה הזאת?

חזרנו, אחיותיי, אבי ואני, לפני יומיים מסופיה שבבולגריה, עיר הולדתה של אימי.

אימי נפטרה לפני 7 חודשים ממחלת הפרקינסון . 
יש לי 2 אחיות, אחת גדולה ממני ב-8 שנים והשנייה בת זקונים, קטנה ממני ב-10 שנים.
כתוצאה מפער הגילאים בינינו, מעולם לא חיינו שלושתנו יחד… כל אחת מאיתנו קיבלה מאמא ואבא דברים אחרים בתקופות שונות וכל אחת מאיתנו זוכרת את ההורים וחווית ה"לגדול בבית ההורים" בצורה אחרת.

הנסיעה לסופיה הייתה עבורנו, לעצור לרגע את מרוץ החיים, להיות ביחד, ללמוד להכיר את אבא שלנו מקרוב יותר ובעיקר להיות איתו… להזכר באמא, לבכות, לצחוק ובעיקר לנוח….

השארתי את בני עם 2 החונכים שלו והאחיינית שהוא כל כך אוהב…ואין מה לעשות בכל פעם שאני נוסעת אני נושאת עמי המון נקיפות מצפון
געגוע……ובעיקר דאגה.

אני חושבת שאם הייתי משאירה אותו עם "אבא" (אופיר נולד מתרומת זרע) או עם האקסית שלי שגידלה אותו 6 שנים עד שנעלמה, הייתי הרבה יותר רגועה.

מאז מותה של אימי הצלחתי אולי בפעם הראשונה בחיי להבין את המושג אמא…. תמיד אומרים שכשאין, אתה מעריך יותר…
מאז שבני אופיר נולד, אני יוצרת הקבלות בלתי נמנעות בין הקשר שלי עם אימי לבין היחס שלי לבני… והזיכרונות מציפים אותך בכל רגע נתון.

7 חודשים והגעגוע לאמא לא מתכהה… מיום ליום הוא רק הולך ומתעצם… והדבר שהכי חסר זו אותה דאגה יומיומית של אמא שאף אחד לא נותן לך להרגיש את זה באמת
ומבלי להוריד מערכו של אבי שדואג לנו האחיות כל הזמן, אבל-נו, זה לא אותו דבר…

אותן שיחות טלפון של "את בסדר? את צריכה משהו? להכין לאופירי את הבורקסים שהוא אוהב? שמת לו גופיה כי עדיין קריר?"…ועוד ועוד ועוד, כל השיחות שכל כך חסרות

זו בדיוק הסיבה שהיה לי כך כך קשה לעזוב את בני ל-4 ימים, (בגיל 9 בפעם הראשונה) פתאום הבנתי באמת מה זה געגוע ובעיקר מה זה אמא…..

כשחזרתי כמובן שקיבל אותי בשמחה…..עם המון חיבוקים ונישוקים…..יש לי ילד מאושר… גם אם הוא לא מביע את עצמו במילים עקב היותו אוטיסט 
אני יודעת שהוא מבין הכל…..וכמו שאמרתי לו לפני הנסיעה "אופירי'לה גם שאמא נוסעת אמא חוזרת"…..
במקרה שלי זה כנראה כבר לא יקרה… אמא אמנם לא תחזור, אבל היא נצורה בלבי ואיתי לעד… אוהבת אותך אמא…

___________________

אסתי שקדי, בלוגרית. אם חד הורית לילד על הספקטרום האוטיסטי