המים חמים, אפשר לשים אותך בתוך האמבטיה הקטנה, בואי יפה שלי… (תמיד כששמעתי את כל החברות אומרות לילדה שלהם יפה שלי נשבעתי שלא אגיד לילדה שלי יפה שלי… אבל אחרי ארבע וחצי ימים היא כל כך יפה שלי… שזה פשוט יוצא מפי… אני אנסה… הרי אני עובדת על עצמי, אני רוצה להיות במודעות, בנוכחות… אני רוצה להצליח לתת לה את המירב ולכן מנסה להיות הכי כאן! בעצמי….

תראי, אנחנו ממלאות את מי האמבט יחד, את שומעת את זרם המים, אלו הם מים שיכולים לעטוף אותנו, לחמם אותנו, לנקות אותנו, זוהי האמבטיה הקטנה שלך, עכשיו נפשיט לך את הבגדים ונעטוף אותך בחיתול – חתיכת בד קטנה ונעימה, המים מוכרים לך, הרי תשעה חודשים ברחם היית בתוך מים, הנה אבא שר קצת שירים באיטלקית, איזה קול יפה יש לאבא, וגם סבתא פה, מסתכלת עלינו, הנה המים, תחושי קצת בכפות הרגליים, תראי את המים, עכשיו את הולכת להיות פה בפנים כל כולך, לאט לאט…. נעים? כיף? עכשיו נוריד את החיתולי (זה עוד דבר שנשבעתי שאני לא אגיד …. כל הסופיות האלה שהופכות להיות קטנות ומתוקות… אופפפפפי…. טוב אני מרשה לעצמי, מוותרת קצת, זה ההורמונים, ברגע שנתייצב אז בטוח בטוח אפסיק עם זה…. מבטיחה). 

המים נעימים לך, שקטה ומתבוננת, הילדה שלי חוקרת את העולם החדש שלה, אני מרגישה שאני מתווכת לך את העולם עד כה בצורה מתאימה, בחשיפה הנכונה, בקצב במקצב ובאינטנסיביות המתאימים. 

איזו מלאך…. איזה אושר…. 

אולי הלילה נישן קצת?